בפוסט הקודם דיברתי על רכבות, דלתות וסוגים שונים של מניפולציה. בדיוק באותו שבוע הגיעה אל ביתי חבילה, ובעקבותיה הבן שלי התקשר אלי לעבודה ואמר בקול נרגש ״אבא, הקינקט הגיע! איך מחברים?״.
בחלק השני של הפוסט – על שליטה בממשק ללא מגע יד אדם, ותהיות על החלק שלהן בעתיד של כולנו.
בחודש ינואר ביליתי עם אשתי (שתחיה!) מיכל בהודו – חגגנו את נישואינו בירח דבש נהדר. בעיר Chennai, הידועה גם בשם Madras, הגענו לקניון בשם Express Avenue. אתר הקניון מתפאר בכך שהוא הטוב ביותר בהודו ויש סיכוי טוב שהוא צודק.
בכניסה לקולנוע הגדול של הקניון יש שדרה של מסכי מגע גדולים שבהם אפשר לרכוש כרטיסים ואפילו לצפות בטריילרים – משהו שטרם ראיתי בארץ. רציתי להראות לכם קצת מזה, וגם להעלות תהיה או שתיים. כפי שתראו כאן, למרות שהם אמצעי ממשק חדש, הם מוּעדים לבעיות דומות לאלה של ממשקים ידועים ומוכרים.
מאמר של נילסן ונורמן בו הם מסבירים שלפי דעתם ממשקי מחווה (GESTURE) הם צעד אחורה בשמישות. תודה לעידו לב-רן על הקישור.
