פורסם במקור בבלוג של Cooper. תורגם על-ידי אנה בולייבסקי
זה תמיד אחד מאותם רגעים בהם אתם מתחננים לכוחות אלמוניים "בבקשה, בבקשה, רק שזה ישלח", מהרגעים בהם אתם מקווים שהחיבור האלחוטי החלש בשדה התעופה לא יתנתק, שהסמל הקטן בצד שמראה שהסוללה ריקה לא יאדים ויכבה לכם את המחשב (כי מי יודע איפה בכלל יש שקע בשדה התעופה הזה) ושהאימייל שכרגע סיימתם לכתוב ישלח ללקוח הכי חשוב שלכם, ואז קופצת הודעה והלב צונח אל התחתונים: "אופס!".