תרצה גם צ'יפס וקולה עם תפריט ההמבורגר שלך?

החוק הראשון בניווט אומר שאם הסתבכת בדרך, פשוט תלך בכיוון הכללי של נקודת הסיום. רע לא ייצא מזה; לפעמים אנחנו מתעסקים כל-כך הרבה בסוגי תפריטים או ב-flow, ויורדים כל כך עמוק ברזולוציה של הממשק, עד שאנחנו עשויים לשכוח את הכיוון הכללי שבו התכוונו ללכת.
הסדנה של ג'וש קלארק – Design for touch… and beyond – הייתה שילוב מעולה בין שני הכוחות המושכים: מצד אחד אינטראקציות חדשות, פתרונות לבעיות ממוקדות בעיצוב למסכי מגע ואפשרויות שנפתחות בפנינו כל הזמן. מהצד השני, התעסקות עם השאלה הבסיסית ביותר – מה הכיוון הכללי שבו אנחנו הולכים?

מה הופך ממשק להרמוני?

ממשק יכול ליצור תחושה של זרימה והרמוניה. תחושה שהממשק עונה על דרישות ההיגיון שלנו, שההתנהגות שלו תואמת את הציפייה שלנו. בסופו של דבר אנחנו משקיעים את רוב הזמן שלנו בניסיון לאפיין ממשקים שיגרמו למשתמשים את אותה התחושה. במילים פשוטות – חוויית משתמש טובה.

את רוב זמננו אנחנו משקיעים באיתור אותם אלמנטים שגורמים לנו את התענוגות הקטנים האלה ויצירת כללים פשוטים ליישום בעקבותיהם. במילים אחרות – העבודה שלנו היא לנסות להפוך את ההגיוני למדעי. מסתבר שגודל מינימלי לכפתור בממשק נקבע בעקבות בדיקות משתמשים ותלוי בפרופורציות המסך. כמובן שלא כל הכפתורים שאנחנו רואים הם בגודל המינימלי. מה שמעניין הוא שגודלם של הרבה מהכפתורים שאנחנו רואים בסופו של דבר בממשקים, הוא למעשה מכפלה של הגודל המינימלי.

 

ממצא זה תואם לעיקרון טבע חשוב – הרמוניה היא יפה בעיננו; כמעט באורך פלא, הרבה מהעצמים בטבע מחולקים ביחסים מדויקים ומושלמים. זה בעצם מה שגורם לנו להתרגש מעץ יפה או מפרצוף 'מושלם'.
אז אם משהו טוב בשביל הטבע, למה שלא יהיה טוב מספיק בשביל אפליקציה?
ברגע שהבנתי את זה, הרגשתי כאילו הרבה חתיכות של פאזל הסתדרו במקומן: לייצר הרמוניה בממשק זה בסך הכל לנסות להפוך אותו טבעי לשימוש. זה לא מספיק שהוא ייראה הרמוני או שהשימוש בו יהיה הגיוני, אלא שהוא ממש פיזית – באצבעות שלנו – ירגיש טבעי.
הטיפ של ג'וש קלארק – בעיצוב למסך מגע, תכננו את הכפתורים בגדלים שהם מכפלות קבועות של הגודל המינימלי לכפתור. המכפלות לא חייבות להיות מספרים שלמים, אבל ככל שההקפדה תהיה גדולה יותר, כך תחושת ההרמוניה תהיה גדולה יותר.

 

אל תחפשו כיוונים חדשים

באחת המשימות המעשיות בסדנה, נדרשנו לאפיין מחדש מסך לחיפוש טיסה באפליקציה. הטיפ של ג'וש לביצוע המשימה לא היה גאוני או פורץ דרך. הוא בסך הכל הגיוני מאוד, היה להעביר את התוכן השיווקי של הגדלת מכירה – מעמוד המוצר אל מיקום סמוך לסיום תהליך הרכישה. מהלך המכירה הקלאסי: "תרצה גם צ'יפס ושתיה עם ההמבורגר שהזמנת?" כמה פשוט, ככה יעיל.
למה? כי כמו שהקופאי ברשת ההמבורגרים מציע מוצרים לשדרוג הארוחה רק אחרי שהלקוח הזמין את מה שהוא חפץ בו, כך המשתמש שמחפש טיסות מצפה קודם כל שנעזור לו למצוא את מבוקשו. הוא מצפה שנציע לו טיסות לפני שנציע לו לשדרג את הטיסה (שהוא עדיין לא הזמין) לדיל שכולל גם מלון ורכב. כבר בחר טיסה? הוא מבסוט? הוא חבר שלנו? זה הזמן להציע לו מלון במחיר מוזל. יותר קל לקבל הצעה מפתה מחבר מאשר מאיש שיווק, לא?

הטיפים של ג'וש קלארק:

1. לפני שאתם פונים להגדלת מכירה, תנו למשתמש את מה שהוא ביקש – זה חשוב משתי סיבות:
• תאפשרו לו להתמקד ברכישה אחת לפני שאתם מרתיעים אותו עם הוצאה נוספת.
• תנו למשתמש את התחושה שאתם כאן בשבילו – לפני שאתם מוכרים לו משהו, תענו על הצורך שלשמו הוא הגיע.
2. אין צורך להמציא טריקים שיווקיים חדשים – פשוט "תרגמו" את אמצעי השיווק הקלאסיים לעולם הדיגיטלי.

פספסתם את יום ההרצאות בכנס? אתם עדיין יכולים לצפות בכל הרצאות לרכישת כל ההקלטות

זה בידיים שלנו

כשאנחנו מעצבים ומאפיינים ממשקים למסכי מגע, אנחנו מתעסקים מצד אחד עם המכשירים החדישים ביותר בעולם, מצד שני, מה שמפעיל אותם הם קצות האצבעות שלנו. מחד, מכשירים שמשתנים לנגד עינינו מדי יום, מאידך, הגוף שלנו, שלא השתנה הרבה באלפי השנים האחרונות.
נראה לי שהמסקנה העיקרית שלי מהסדנה של ג'וש קלארק, היא שבין כל החידושים וההמצאות בעולם הדיגיטלי, כולנו צמאים לפשטות: הרגעים שגורמים לנו להתאהב בממשק הם הרגעים שבהם נחשפנו לפיצ'ר פשוט וגאוני שלו – יותר קשה לנו להתחבר לפתרון מתוחכם. לכן השקופית שבחרתי לשתף איתכם לסיום, היא השקופית שנותנת טיפים לגבי פתרונות מקובלים שאיכשהו בעיקר מסבכים את העניינים: