פורסם במקור באתר iAsia ב- 31/01/2012
וואבי-סאבי (wabi-sabi), "פשטות צנועה" (humble simplicity), הוא מונח בסיסי באסתטיקה היפנית. מגדיר הכותב לאונרד קורן: "וואבי-סאבי הוא התכונה הבולטת ביותר המאפיינת את אידיאל היופי היפני המסורתי, התופס את אותו מעמד בפנתיאון היפני של ערכים אסתטיים כשם שתופסים האידיאלים היוונים של יופי ושלמות בפנתיאון הערכים האסתטיים של המערב. הוא מבטא הערכה לפרטים הקטנים של חיי היומיום ותובנות לגבי יופיים של ההיבטים המובנים מאליהם, ללא יומרות של הטבע, [כטיפת טל על עלה או כאזוב בסלע]. כך מקבלת הפשטות הטבעית והצנועה של הטבע משמעות חדשה כבסיס ליופי טהור". באמנות הזן היפנית בא הוואבי-סאבי לידי ביטוי בעיקר במינימליזם, "הזֵן של הדברים". בדיון ער בבלוג של המעצב והסופר האמריקאי ג'פרי זלדמן, מומחה-על לעיצוב אתרי אינטרנט וטכנולוגיות ווב, מעמיד המעצב הוותיק לדיון את השאלה, כיצד ייתכן כי ערכי האסתטיקה של הוואבי-סאבי, אשר במשך דורות היו נר לרגלי האמנים, המשוררים, הארכיטקטים והמעצבים היפנים, נעלמו כליל בעיצוב אתרי האינטרנט היפנים, אשר ברובם מעדיפים עומס, צפיפות מידע וגלילה ממושכת לאורכו של העמוד הראשי באתר, על פני בהירות, פשטות ומינימליזם.
צפיפות ועומס באתרים היפנים
לשם המחשה, הנוכחות המקוונת של משרד הבריאות, העבודה והרווחה היפני, אופיינית לסגנון צפוף זה. דומים לו אתר יפן איירליינס, לשכת הסטטיסטיקה היפנית, אתר הורדות המוזיקה הפופולרי mora.jp ועוד רבים אחרים. גם חברות ייעוץ המתמחות באינטרנט ביפן, כדוגמת נט-טן, מציגות לראווה (בגלילה אינסופית) את יכולות העיצוב שלהם באתרים מהדגם העמוס באופן "מוזר" זה. העיצוב העמוס מתקבל במשנה פליאה, מאחר ודגמים אלו מגיעים מתרבות אסתטית אשר הוקירה את ערכי הפשטות האלגנטית במשך אלפי שנים.
משתתפי הדיון העלו נקודות רבות לסיבות בעטיין משתמשים המעצבים היפנים (והאסיאתיים בעקבותיהם) במגמת העיצוב העמוס. מדבריהם של מספר לא מועט של משתתפים, עולה הטענה כי האתרים מייצגים את מרחבי המחיה הצפופים של היפנים בסביבות האורבניות העמוסות שאליהן הן רגילים. למבקרים ברחובות וסמטאות טוקיו לא נראה מוזר, למשל, שחנויות, בתי קולנוע, ברים ומסעדות ממוקמים לגובה ביעילות ובצפיפות מירבית.
הועלתה גם ההשוואה לעיתונות הכתובה היפנית, המרכזת את המידע המירבי בחלל הקטן ביותר. הדבר נכון גם לגבי מודעות פרסומיות ביפן. אלו הן נורמות מקובלות במדיה האינפורמטיבית והמסחרית. מצד שני, הוסיף וטען אחד המשתתפים בדיון, הרי שגם האמנות המסתמכת על אידאל היופי של הוואבי-סאבי, משקפת אמירה מרוכזת של דברים רבים ככל האפשר בדרך המינימלית ביותר. ולכן, זהו בעצם צד אחר של אותו המטבע. אמנם סוג שונה של צפיפות מידע, אך צפיפות מידע הנוכחת גם באמנות.
טענה נוספת שהועלתה בשבח הצפיפות היא בשימוש שבו עושים היפנים באתרים. בניגוד למערב, הגלישה באינטרנט ביפן החלה דווקא במסכי הטלפונים הסלולריים הקטנים ולכן אריזת המידע הרבה ביותר בצורה הקומפקטית ביותר, ללא צורך בגלילה לרוחב במסך קטן, הועדפה על מעצבים ומשתמשים כאחד. בדיקת מספר אתרים יפנים במכשיר האנדרואיד מעידה, כי ניתן לראות ולקרוא את המידע בגלילה מינימלית.
שונות קוגניטיבית ותרבותית
אולם, הטענות הסבירות ביותר בדיון, מעלות את הסיבות העיקריות לדילמה העיצובית. לתדהמה המערבית מהניגוד שבין תפיסת המינימליזם באמנות היפנית לעומת העומס בעיצוב ממשקי המשתמש היפנים יש סיבה פשוטה. הסיבה (המובנת כל-כך מאליה עד כי לכאורה אינה מתקבלת על הדעת) היא, כי האתרים אינם מעוצבים למשתמשים מערביים, הם מעוצבים למשתמשים יפנים. פליאת המעצבים המערביים, אם כן, אינה מפתיעה בהקשרה לעולם העיצוב המערבי ולמשתמשים מערביים, אך היא אינה רלוונטית כלל לגבי תפיסתם של מעצבים יפנים ולמשתמשים היפנים. השונות הקוגניטיבית והתרבותית בין המשתמשים היא איפוא משמעותית ורבה ביותר.
אם נקח בחשבון את אופן הקריאה של היפנים, היינו, מלמעלה למטה ולא מימין לשמאל, ניווכח לדעת כי בעבור המשתמשים היפנים, בניגוד למשתמשים המערביים, גלילת המסכים והתפריטים האנכיים אינם מהווים מטרד של ממש כפי שאולי מצטייר בדמיונם של המעצבים המערביים. מחקרים קוגניטיביים שנערכו בקרב 160 נבדקים סינים הוכיחו בדיוק את אותה טענה גם לגבי הסינים.
נוסף על כך, אותיות הקאנג'י המרובעות נראות אולי עמוסות או "שמנות" מדי למתבונן המערבי, אך הן כמובן אינן נראות כך לעיניו של המתבונן היפני, המורגל בסוג זה של כתב. אם נשווה את אתר הבית של חברת התעופה היפנית בתרגומו לאנגלית עם אתר הבית של חברת התעופה אייר פראנס לדוגמא, נווכח כי ההבדלים בין שני האתרים, מבחינת צפיפות ועומס המידע אינם כה גדולים.
אתרים חוצי תרבויות
ובכן, כיצד אם כן על המעצב המערבי לתכנן ממשקים המיועדים לקהל ביפן? המעצב והסופר אדם גרינפילד, ארכיטקט מידע (IA – Information Architect) בחברת המיתוג רייזורפיש (RazorFish), העובד כיום בטוקיו, ושימש במשך שנתיים (2008-2010) כמנהל מחלקת העיצוב של ממשקי המשתמש בנוקיה, טוען בפשטות במאמרו "כיצד לעצב אתרים חוצי תרבויות מבלי לאבד את הראש" כי בסופו של דבר, מי שחשוב הוא המשתמש והמשימות אותן הוא רוצה לבצע באמצעות הממשק, ולא הערכים האסתטיים בהם מאמין המעצב. העיצוב אמור לשקף את יכולתו של המשתמש לבצע את המשימות בהן הוא מתמקד בזמן הקצר ביותר.
ביצים אונליין – רק בראקוטן
הדוגמא היפה ביותר לכך, היא סיפורו ועמדתו הנחרצת של שון הוסיי, מעצב באתר המסחר המקוון היפני ראקוטן (Rakuten), שהוא אתר המסחר המקוון התשיעי בגודלו בעולם. לדברי הוסיי, הכל בעיני המתבונן. בעיניו של המערבי הממוצע, האתרים היפניים נראים עמוסים אך לא כן למתבונן היפני. תקשורת קוגניטיבית ועיצוב יעיל, מסתבר עפ"י הוסיי, אינם מושגים אוניברסליים. הוסיי עבד כמעצב עבור ראקוטן-ארה"ב, החטיבה האמריקאית של התאגיד. המעצבים האמריקאים ניסו לפתח מוצרים בעיצובים "נקיים", אשר תמיד עמדו בסתירה לגישת החברה האם. כיום כאשר מנסים לגשת לאתר ראקוטן מחוץ ליפן, מיד מועבר המשתמש לאתר האמריקאי, המעוצב בסטנדרטים מערביים.
האתר היפני של ראקוטן, לעומת זאת, עמוס בטקסטים, תמונות, אנימציות, צבעים מנוגדים, וגלילות אינסופיות. אולם, מעל 50% מצרכני יפן הם משתמשים פעילים בכל אתרי ראקוטן, "הקניון המקוון של המדינה" ביפן. רבים מהם משתמשים בו כדי לקנות מצרכים יומיומיים כגון ביצים. אחד מסיפורי ההצלחה המפורסמים של ראקוטן, למשל, היה הצלחתו המסחררת של סוחר במסחר מקוון בביצים מתרנגולות מיוחדות…
לסיכום הדיון, טוען הוסיי, כי מה שנתפס כעיצוב בלתי-מוצלח בעולם המערבי (אם המטרה המוצהרת שלו, למשל, היא מעורבות המשתמש בלחיצה על כפתור 'קנה') בבירור אינו פוגע בחברות רבות שתרבותן שונה.
החלטות עיצוביות
ומהן ההחלטות העיצוביות שעל המעצב המערבי לקחת בחשבון בעיצובים לקהלים אסיאתיים נוספים? בראש ובראשונה – הניווט הראשי. מומלץ לבחור נכון את כיוון ומיקום הניווט הראשי, לפי כיוון השפה. בבחירת השפה הגרפית – לשקול את הדימויים החזותיים ולוודא את משמעותם ההיסטורית לגבי קהל היעד (לדוגמא, עיצוב בסגנון השואל דימויים מאירופה של אמצע המאה ה-19 עשוי לפגוע בסינים, אשר עבורם מסמלת התקופה את מלחמות האופיום). אך במהות התכנון העיצובי – קלות השימוש צריכה להיות הגורם המנחה. אין להניח כי משתמשים באשר הם מעדיפים עיצוב עשיר או פשוט כזה או אחר, על פני קלות ונוחות שימוש, זמינות וגישה מהירה וקלה למידע ולביצוע פעולות.
הממצאים מעניינים מאד, אבל אני מרגיש שאין פה ממש תשובה פרקטית לשאלה "אז איך עושים את זה כמו שצריך?".
תודה יוסף,
כדי לענות שאלתך צריך להבין מה בדיוק אתה מנסה לעשות ולאיזה קהל יעד אתה פונה. ההמלצה של אדם גרינפילד למשל היא להתמקד במשימות אותן המשתמש שאליו אתה פונה רוצה לבצע באמצעות הממשק. הממשק צריך לשקף את יכולתו של המשתמש לבצע את המשימות האלה בזמן הקצר ביותר.
אם מדובר באתר למסחר מקוון ליפנים אני מציעה שתבדוק כיצד עושה זאת האתר היפני של ראקוטן – אחד האתרים הגדולים בעולם למסחר אלקטרוני וכמובן – המוביל ביפן.
שים לב למה שאומר מעצב ראקוטן – האתר אולי נראה עמוס לנו, המערביים, אך לא ליפנים. הם רוצים לראות את כל האינפורמציה הנחוצה להם לצורך בחירה או קניה באופן המהיר ביותר – כלומר בעמוד הראשי עם גלילה רבה לאורך, ללא צורך בשלושה קליקים עד שמגיעים למידע המבוקש. אצלי למשל (לא יפנית אמנם' אבל באותו הראש 😉 במחשב האישי – כל הקבצים שלי (המונים) מופיעים על הדסקטופ בשורות שמכסות את כל המסך ולא בתוך ספריות כי כך נוח לי לשמור במהירות ולגשת בקלות לקבצים שלי ישר מהמסך הראשי של המחשב, ספריות שדורשות חפירה מייגעות ומאיטות אותי בתור משתמש 🙂
מקווה שעזרתי
ד"א – עכשיו שמתי לב למשהו חשוב שמעצבי האתר הזה חתכו משום מה בכל תמונות צילומי המסכים המקוריות – החלק של סרגלי הגלילה… באתרים היפניים אפשר לראות שסרגל הגלילה ארוך (כלומר כפתור הגלילה קטן יחסית – האמת שאין לי מושג אם כך קוראים לזה בעברית – הכוונה ל thumb bar).
תוכל לבדוק למשל את ההבדלים בין האתר ראקוטן בעיצוב ה"מערבי" לבין אותו אתר בעיצוב היפני של האתר:
– http://global.rakuten.com/en/ – כפתור גלילה ארוך
http://www.rakuten.co.jp/ – כפתור גלילה קצר יותר
בסרגלי גלילה כידוע – ככל שכפתור הגלילה ארוך יותר – העמוד קצר יותר.
פוסט חשוב עם טעם של עוד…
רק הערה אחת: היפנים והסינים כבר מזמן לא קוראים "מלמעלה למטה", כפי שניתן לראות במו עיניכם אפילו בצילומי המסך בפוסט זה…
ההערה לגבי תצוגת הכתב (קנג'י או אחר, כי ליפנים יש שלוש מערכות כתב) מצחיקה… 🙂