WYSIWYG

עוד מימי התפוח

הפירוש המילולי למונח הינו What you see is what you get – מה שאתה רואה הוא מה שתקבל.
זוהי תפיסת ממשק משתמש אשר הוצגה כבר ב-1974 במעבד התמלילים Bravo שפותח במעבדות Xerox Parc. החידוש שהביאה התפיסה בזמנו, הינו היכולת לצפות על המסך את אשר עתיד להופיע בהדפסה. עד להמצאת יכולת זו הטקסט אותו ערכו על המסך כלל גם הוראות הדפסה בדומה להוראות המופיעות היום בקוד HTML – התחלת הדגשה, סיום הדגשה וכד'.

הערך של יכולת זו הינו שיפור האפקטיביות והיעילות, הנובע מהיכולת לתקן את התוצר עוד לפני הדפסתו.

אם נתעלם לרגע מהמדפסת

בימינו תצוגה מקדימה של מה שעתיד להיות מודפס זה עניין מובן מאליו, והפוקוס שלנו עובר לתהליך העבודה והעריכה הרבה לפני שמחליטים להכניס את המדפסת לתמונה (או את התמונה למדפסת). למעשה, אם נייחס את המונח למערכת היחסים של המשתמש עם התצוגה במסך, ונוציא את המדפסת מן המשוואה, הרי שניסוח נכון יותר הוא What you see is what you already got – מה שאתה רואה הוא מה שקיבלת (בלשון עבר). כלומר, התצוגה על המסך הינה חיווי ויזואלי של תוצאת ההחלטות שביצעת קודם לכן.

בעידן הנוכחי, עבר המונח שדרוג. כיום – כאשר אנו משתמשים במוצר ובוחנים מספר אפשרויות, אנו שואפים להציג למשתמש תצוגה מקדימה של העתיד לקרות אם יקבל את ההחלטה. "What you see is what you'll get", אם תרצו. המשתמש נחשף להשלכות הצפויות של הבחירה שלו, ורק על בסיסם מחליט אם להמשיך הלאה או לחזור בו.

רוצים דוגמא?

התנהגות כזו אפשר למצוא בממשק המשתמש של Office 2010.
עד לגרסה זו, אם רציתי לשנות את הגופן, צבעו או גודלו, הייתי נדרש לסמן את הכיתוב, לבחור בפעולה ולאשר. לאחר ביצוע הפעולה, היה מציג המסך את תוצאת העריכה ומספר לי What you see is what you got – זה מה שבחרת – זה מה שקיבלת.

המשתמש נדרש לסרוק רשימת גופנים טקסטואלית ולקבל החלטה בהתאם לדוגמת הגופן המוצגת ברשימת הגלילה, אך מבלי לדעת מבעוד מועד איך תשליך הבחירה על התוצר שלו. לאחר הבחירה, אם התוצאה לא הייתה לרוחו, נדרש המשתמש לחזור מחדש על פעולת חיפוש הגופן.

מה שאתה רואה – הוא שעתיד להתקבל. מתאים?

ב-Office 2010 הוטמעה תפיסה עדכנית, אשר בה, עם המעבר באמצעות העכבר על אפשרות עריכה מסוימת, כבר מוצגת על המסך תוצאת העריכה אשר עשויה להתקבל במידה ואחליט לבצע את הפעולה בפועל.

התצוגה המקדימה מוצגת באירוע ה-Roll Over של העכבר, וההחלטה הסופית מתקבלת על ידי המשתמש באמצעות ה-Click. כשאני מזיז את העכבר לאפשרות העריכה הבאה, התצוגה על המסך מתעדכנת באופן מיידי, עוד בטרם החלטתי. הנה הדגמה:

במצב זה, המשתמש מקבל החלטה לבצע פעולה לאחר וכבר ראה מהן ההשלכות שלה. כלומר, What you see is what you are going to get – מה שאתה רואה הוא מה שעתיד להתקבל. כך אנו מתקדמים דור נוסף קדימה באפקטיביות הממשק, ומונעים מהמשתמש לבזבז זמן יקר על החלטות לא נכונות.

חם מהתנור…

בעודנו מחפשים דוגמאות להמחשת הרעיון, סיירנו בגוגל…
אדריכלי מנוע החיפוש של גוגל, אשר כנראה מקפידים לקרוא את רזי התחום באתר UXI, סיפקו לנו יישום עדכני של התפיסה.
אם כבר מדברים על What you see is what you get, למה שלא נדע לאיזה אתר אנחנו הולכים להיכנס כבר מדף תוצאת החיפוש?
לצד כל תוצאת חיפוש בדף התוצאות, נוסף לאחרונה אייקון של זכוכית מגדלת. לחיצה עליו מגלה מה מסתתר מאחורי הקליק.

'אם תלחץ על הקישור – זהו האתר שתגיע אליו'. או במילים אחרות… WYSIWYG.