בקישורי השבוע: מאמר פרובוקטיבי שמציע מודל חלופי לייעול תהליך ה-UX, סיפורה של חברה שבחנה מה קורה ברגע שמורידים את הקאפצ'ה, שיעורים ב-UX שנלמדו מקניית מזון לבע"ח, מבוא מצוין לפרסונות, וגם שאלון שיקנה לכם הבנה אמיתית של חוק פיטס
מאמר מאוד, מאוד מעניין וגם פרובוקטיבי במידה מסוימת, לפיו תעשיית ה-UX סובלת ממיקוד יתר באיכות המסמכים שהיא מפיקה, ומומחה ה-UX נמדד על-פי המסמכים האלה ולא על פי התוצר הסופי, שהוא חוויית המשתמש. ההשקעה האובססיבית בתוצרים מאטה ומסרבלת מאוד את העבודה, ויותר זמן מושקע בליקוק המראה החיצוני של מסמכי האפיון מאשר בתוכן שלהם. המאמר מציע מודל של Agile UX, שאמור לייעל את התהליך, ולעזור לכל המעורבים.
בניגוד למה שעשוי להשתמע מהכותרת, לא מדובר בעוד מאמר תיאורטי שדן ביתרונות וחסרונות של הקאפצ'ה, כמו זה שהבאתי כאן לפני שלושה שבועות, אלא בסיפור מקרה של חברה שבחנה מה באמת קורה ברגע שמורידים את הקאפ'צה מטופס ההרשמה ומחליפים אותה באמצעים שאינם גלויים למשתמש, ולכן גם לא מעצבנים אותו.
שיעורים ב-UX שנלמדו מקניית מזון לבעלי חיים
קיימות דרכים רבות להרוס תהליך תשלום מקוון, אבל נראה שמאפייני החנות המקוונת שבה מחבר הפוסט הזה קונה את המזון לחיות המחמד שלו הצליחו להמציא דרכים חדשות.
פרסונות: הבסיס לחוויית משתמש מדהימה
מבוא מצוין לתחום הפרסונות. מה הן פרסונות, כיצד בונים אותן, במה זה כרוך, כיצד ארגונים יכולים לייעל את השקעתם בפרסונות ומה עושים כשאין תקציב לחבילה המלאה.
ובעברית:
תרגום: השאלון שייתן לכם את פיטס
ברוס טוגנאזיני, שייסד וניהל במשך 14 שנה את חטיבת ה-UI של אפל, והצלע השלישית בחברה של ג'ייקוב נילסן ודון נורמן, פירסם פעם את השאלון הזה, שיש לו שתי מטרות: להקנות לאנשים הבנה אמיתית של חוק פיטס, ולאפשר להם לבחון את הידע שלהם באפיון UI. לפני שעשיתי את השאלון הייתי בטוח שידעתי מה אומר החוק, אבל כשסיימתי, גיליתי שיש הבדל גדול בין לדעת מה רשום בו, לבין לדעת מה הוא באמת אומר.
