פאנל UXI מספר 4 – מערכות זיהוי משתמשים במנגנוני תגובות

מידי פעם חברי צוות UXI נפגשים וירטואלית בכדי לחוות דיעה על נושא מסויים או לענות על שאלה כלשהי. יש לכם שאלה או נושא שאתם רוצים לעלות בפני הפאנל? אנא שלחו מייל ל-[email protected] ונשתדל להתייחס.

השאלה

יש הרבה טכנולוגיות ומערכות לזיהוי משתמשים כשמוסיפים תגובות. במה הייתם ממליצים להשתמש באתרי תוכן ובלוגים? פייסבוק? Open ID? זיהוי משתמשים? גם וגם וגם? איזה פתרונות טובים מבחינה טכנולוגית וחברתית אתם מכירים לבעיה והייתם שוקלים לשלב באייפיון?

ישי כהן: זיהוי לפי אתר אחר הוא נח ומיידי למשתמשים: אם זה כבר במערכת, אז כל מה שצריך זה לאשר וללחוץ. זה פוטר את עניין הסיסמא, זה פוטר את עניין ההרשמה. קל לי ונוח לי לעשות את מה שאני רוצה שזה 'להוסיף את התגובה שלי'. השאלה אם זה טוב למשתמשים: כשאני משלב בין UXI לבין הפייסבוק שלי, אז אני לא נתקל בבעיה. יש איזו חפיפה בין האישיות שלי בפייסבוק והאישיות שלי ב-UXI. אבל אם אני מגיב באתר פוליטי 'מוות לפנדות! חיות בשחור לבן זה מגוחך!' אני לא בטוח שהייתי רוצה שתראו את זה. אני יכול ליפול למלכודת המקיאוולית משהו ובטעות לפרסם את דעותי למי שלא אמור לדעת אותן רק בגלל שהייתי להוט מדי.

במסגרת פרוייקט עברתי על אתר בשם eventify. לצורך שליחת ההזמנות שם, הם מבקשים ממני להזין את שם המשתמש והסיסמא שלי בג'ימייל כדי לייבא את הכתובות. אני משתמש מנוסה, אני מכיר את מי שמאחורי האתר, וחוץ משנאה לפנדות אין לי מה להסתיר – ובכל זאת: הם לא כתבו שם במפורש שהם לא ישתמשו בפרטים ושהם לא ישמרו אותם. פתאום היה לי מעצור: האם אני רוצה לחשוף את הפרטים הללו? כלומר: אם אתם משתמשים בפרטים מאתר אחר ובקונטקסט אחר, הבהירו למשתמשים את ההקשר ומה יהיה עם הפרטים הללו. אם אתם משתמשים – זיכרו שאתם חשופים. לסיום, הרצאה שקשורה לנושא.

ויטלי מיז'יריצקי: כרגיל, זה תלוי. אני מאמין שזיהוי משתמשים ישירות מול האתר צריך להיות אפשרי בכל מקרה. מעבר לזה – זה תלוי הרבה במדינה ובאוכלוסיית האתר. בארץ באמת יש טעם לדבר רק על פייסבוק כנראה. בארה"ב ואירופה מצטרפים למשחק Open ID, יאהו ID, טוויטר ו-wordpress ובטח עוד כמה שחקנים ששכחתי.

מבחינת כמות האופציות, אני חושב על זה בכל פעם שאני מגיב ב-Livejournal, שמאפשר עד 5 דרכי התחברות שונות. הדחף הראשוני שלי שם הוא תמיד לחשוב שזה מיותר ומפריע. אבל אם חושבים על זה, אז כנראה שמספר המגיבים שהם מרוויחים מזה הוא משמעותית יותר גדול ממספר המגיבים שהם מאבדים בגלל העומס וריבוי ההחלטות הנגזר. זה דומה מאוד למה שקורה גם עם סרגלי השיתוף למיניהם, שיכולים להכיל לפעמים כ-20 שירותי שיתוף שונים. גם שם – אני מעריך שהפגיעה, ברמה הסטטיסטית, היא נמוכה, אבל הרווח הוא גדול. אם רק אדם אחד ישתף באתר הקיקיוני שיתופיקו, ו"רק" אלף אנשים יראו את זה שם, כבר הרווחתי. וההבדל בין 19 ל-20 שירותים בסרגל הוא אפסי.

רן לירון: נדמה לי שנכון לאפשר למשתמש לבחור בין 3 אפשרויות: 1) אנונימי 2) הרשמה מקומית 3) זיהוי מהרשת – כשכאן אפשר להכניס את כל רשימת האופציות הזמינה – Twitter, WordPress, OpenID וכו'. אין צורך לקמץ באפשרויות.

ברק דנין: הסוגיה של פרטיות וזהות שישי העלה היא חשובה מאוד, לא רק בהקשר של תגובות בעייתיות, אלא גם של "הפרדת רשויות". אם אני כותב באתר שעוסק במקדחות ענק לקבלני בניין (כי אני, נגיד, קבלן בניין), לא הייתי רוצה שהגולשים בו יכירו את עבודות הקרמיקה שלי או את חוג הפילטיס שאני הולך אליו. ב-UXI, למשל, אפשר להגיב רק עם זיהוי של אימייל (שלא מאומת). הדבר היחיד שמזהה את המשתמש באמת כלפי שאר העולם הוא השם שהוא בחר להציג, ותמונה – אם יש לו כזו ב-Gravatar. זה הפתרון שנותן הכי הרבה פרטיות, מצד אחד, אבל מפסיד מצד שני את ההזדמנות לתת לאנשים לחשוף את התכנים שכתבו בתגובות לעולם וליצור אינטראקציה עם התגובות גם בסביבות אחרות ועל הדרך להביא גולשים לתוך האתר. הוא גם מזמין ספאמרים ו"טרולים", יצורים לא מאוד רצויים במערכת התגובות. טפו טפו, כמעט ואין כאלה אצלנו בינתיים.

שיתוף תגובות ברשתות חברתיות לא אומר בהכרח אובדן פרטיות. כל עוד למשתמש יש שליטה על המקום שבו התגובה תפורסם, אני מסכים שעדיף לתת למשתמש כמה דרכים לזהות את עצמו. אני לא חושב שצריך לתת עשרות אפשרויות כמו בפלטפורמות החיפוש. ברור שכמו שויטלי אמר, ההבדל בין 19 ל-20 אפשרויות הוא זניח, אבל בין 3 ל-15 ההבדל הוא מאוד גדול. בהקשר של שיתוף, למשל, אם רוב קהל היעד נמצא ב-2-4 רשתות, הייתי שוקל ברצינות לא לשים את מטריצת האייקונים הגדולה של השיתוף, השפע הזה יכול להרתיע מלהשתמש בשיתוף בכלל.

בחזרה לעניין התגובות. בעיה שיכולה להתעורר עם הכנסת אפשרויות רבות לזיהוי היא שבירת רצף התגובות. למשל, תסתכלו על מה שקורה בחורים ברשת. יש תגובות מפייסבוק ומתחתיהן תגובות ללא פייסבוק. הן נראות שונות והן מופרדות – זה יכול לפגוע בדיון בצורה משמעותית. התוצאה באתר הספציפי הזה (או אולי הסיבה?) היא שמגיבים כמעט רק בפייסבוק. אולי זה בגלל שתיבת הוספת התגובות מפייסבוק בראש רשימת התגובות, ותיבת הוספת התגובות הרגילות נמצאת בסוף הרשימה.

יש שירותים סטנדרטיים שכדאי להכיר לפרסום תגובות דרך אמצעי זיהוי שונים, כמו Disqus (צילום מסך למעלה – תומך גם בעברית) ו-Echo (צילום מסך למטה). הם גם נותנים עוד הרבה כלים לבעל האתר, חלקם בתשלום.

אמיר דותן: אני מאמין שנכון להציג מספר אפשרויות מתוך הבנה שאנשים מנהלים את הזהות האינטרנטית שלהם בדרכים שונות וכי יש להם תפיסות שונות של פרטיות ומעגלים חברתיים איתם הם בוחרים לחלוק דברים. לא יהיה נכון לדעתי לחייב את מי שרוצה להגיב לעשות זאת רק באמצעות פייסבוק ומכיוון שמדובר באפשרות מהירה אז בהחלט יש מקום לשקול אותה מתוך מספר אופציות. כפי שצויין, תמיכה במספר אפשרויות יוצרת בעיה מכיוון שריבוי האפשרויות יכול להפוך את הממשק לאוסף טלאים מודבקים והתוצאה הויזואלית נראית בדרך כלל רע. בנוסף, יש את עניין החברותיות (Sociability) כי הדיון יכול להישבר כשאנשים מגיבים במספר מנגנונים.

פתרון לשתי הבעיות יכול להיות טכני כך שבלי קשר למערכת בו המשתמש בוחר הדיון מופיע בצורה אחידה ומקסימום ליד השם של כל מגיב או בתחתית ההודעה אפשר לראות באיזה מנגנון תגובות הוא השתמש (אם זה בכלל רלוונטי). התוצאה שאנו מכירים באתרים כמו "חורים ברשת" שברק ציין היא פועל יוצא של פתרון טכני לא מפותח בו כל מנגנון תגובה מוטמע כאובייקט נפרד. זה עדיף מכלום ועושה את העבודה בצורה סבירה אך אם מסתכלים קדימה אז כדאי לבחון פתרונות אלגנטיים יותר שייתנו למשתמשים חופש בחירה אך לא יבואו על חשבון האסתטיקה של הממשק ואיכות הדיונים אותם אנו רוצים שהוא יעודד.