בית  >  כתבות  > פאנל UXI מספר 3 – שירבוט על נייר או שירטוט במחשב?

פאנל UXI מספר 3 – שירבוט על נייר או שירטוט במחשב?

אמיר דותן, 2/11/2010. 9 תגובות.

מידי פעם חברי צוות UXI נפגשים וירטואלית בכדי לחוות דיעה על נושא מסויים או לענות על שאלה כלשהי. יש לכם שאלה או נושא שאתם רוצים לעלות בפני הפאנל? אנא שלחו מייל ל-panel@uxi.co.il ונשתדל להתייחס.

השאלה

האם אתם משרבטים רעיונות ומסכים על נייר או עובדים ישר על המחשב? מה לדעתכם היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות?


סקיצה בעיפרון (טל פלורנטין)

ויטלי מיז'יריצקי: אני אמבידקסטרי – אני מצייר גרוע באותה מידה בשתי הידיים. אז אני צריך להשקיע לא מעט מאמץ ולחסל לא מעט נייר לפני שיוצא לי משהו קוהרנטי או לפחות פרופורציונאלי. לכן אני משרבט רק בשלבים המאוד ראשוניים, רק בשביל לסדר קצת את מה שקורה לי בראש, ועובר אל המחשב מהר מאוד. המקרה השני הוא כשאני נתקע באמצע העבודה ולא מצליח לפתור משהו. אז אני צריך לשרבט כמה דקות בשביל לצאת מהקיבעון המחשבתי, ושוב אני חוזר אל המחשב בשנייה שאני מצליח לראות את הפיתרון.

אמיר דותן: אני מתחיל תמיד מנייר (A4 ו-A3) ומשלב בין עפרונות צבעוניים, טושים ועטים בעוביים שונים. אני מרגיש יותר חופשי כאשר אני משרבט על נייר ומסוגל לבטא רעיונות הרבה יותר במהירות מאשר על המחשב, במיוחד בשלבים הראשונים בהם אני שואף לבדוק כמה שיותר רעיונות ולא רוצה להאט את קצב העבודה על ידי בחירת כלים, סימון אובייקטים וניווט על המסך. מעבר למהירות העבודה, אני מרגיש שעבודה עם עפרון לעומת העכבר והכלים המובנים בתוכנה זו או אחרת, משחררת אותי מאילוצים טכנים כמו סוגי פקדים. זה מאוד חשוב לדעתי בשלב הקונספט הראשוני כאשר השאיפה היא לא להגביל את החשיבה לאמצעים הקיימים בתוכנה כלשהי.

מהנסיון שלי, לקוחות מעריכים שירבוט בין אם הוא מושקע או לא, ומרגישים יותר נח לבקר אותו לעומת שירטוט מסך מדוייק ומלוטש. עם זאת, אני לעיתים עובר מהנייר למחשב כי אני רוצה להרגיש את הממשק וצריך לראות מול העיניים משהו שנראה כמו מוצר אמיתי. זה נותן פרספקטיבה חשובה לדעתי ומאפשר לבדוק את הרעיון באופן ששירבוט לא מאפשר. בהיבט הזה, אני לא מסמן קו ברור בין שירבוט ועבודה על המחשב ומוצא את עצמי עובר מאחד לשני במקרים מסויימים.

טל פלורנטין: אני איש של נייר. הקשר שלי לתחום מגיע מאומנות וציור, כך שיש לי מערכת יחסים מאד אינטימית עם עפרונות וניירות ויש לנו שפה משותפת. להבנתי, ברגע שעוברים לכלי ממוחשב, מפספסים את היכולת לראות דברים מלמעלה. אצלי, ברגע שאני פותח PowerPoint ושם כפתור או שדה, אני כבר חייב ליישר אותם, לשם מסגרת, כותרת ולהוסיף צללית ופינה מעוגלת. באותו הרגע הפוקוס עובר באופן מיידי לעיצוב המיקרו, וכל המחשבה הרחבה נעלמת. אנחנו, אנשי חוויית המשתמש, בעלי יכולות מקרו ומיקרו גם יחד. יש לנו את הפרפקציוניזם החולני להסתכל על מסך מ-7 מטר ולומר שהכפתורים לא מיושרים לאותו קו. זה מדגדג לנו ולכן כשמתחילים עם הביטים אנחנו נשאבים לתוכם.

בפרויקטים שרציתי לקצר ופתחתי פרויקט קודם כדי להסתמך עליו, כבר משלב התצוגה המתקדמת, תמיד פספסתי משהו. פתאום ראיתי ששכחתי לבחון לעומק את היעדים בשבילם קיים הדף כי כבר הגדלתי והקטנתי פונטים. דווקא בפרויקטים שאני מתחיל מאפס, מדף חלק עפרון ומחק, הדרך הדיגיטלית הולכת הרבה יותר מהר. כשמתחילים עם דף, אי אפשר ליישר. חייבים להשאר ברמת על וכשנגמר המקום בדף, אז פשוט לוקחים עוד דף ומחברים מהצד, או מלמעלה, או מקפלים וחותכים. מעבר לזה, יש משהו מאד מסקרן בסקצ'ים של נייר.

אורן שמיר: אצלי זה עבר תהליך. פעם הייתי מרבה לשרבט על נייר ולוח מחיק בשלבים הראשונים. היום אני נוטה יותר לכתוב מאשר לשרטט באותם שלבים. הסיבה לכך היא שאני משתדל מאוד שלא להתקבע על פתרונות UI לפני שהתמונה הכללית ברורה לי. לכן אני מנסה קודם לעסוק בטקסונומיה, בחשיבה על הפלואו, בהגדרת הפונמיות הנחוצות וכו׳. את כל אלה אני כותב לי על בלוק כתיבה או במסמך word ורק בסוף ניגש לשרטוט. בשלב הזה יש לי בדמיון לא מעט פתרונות אפשריים אבל אף אחד מהם לא מגובש לחלוטין ולכן מתחיל שלב של ניסוי וטעייה, שלי אישית נוח יותר לעשות במחשב כי  ה״עלות״ של שינויים מרובים היא נמוכה יותר.

אחת הסיבות שאני אוהב את Axure היא שהתוכנה מזמינה אותי ליצור עץ אתר עוד לפני שהתחלתי לשרטט אפילו דף אחד, מה שמאפשר לי לראות קודם את התמונה הגדולה ואז לצלול לפרטים. אני מכניס לעץ את כל הדפים שאני חושב שצריך, וכותב בכל אחד מהם את כל הפונקציות והאינפורמציה שצריכות להופיע בו (לפי מה שכתבתי קודם על דף או בוורד). מכאן קל לי מאוד להגיע לפתרונות והדברים כאילו ״מסתדרים על הדף״ אבל לא תמיד.

ישי כהן: לצערי אני איש של CAD. גם אני כמו אורן מתחיל בלכתוב כמה דברים בword או בעיפרון עופרת רכה על נייר ללא שורות, אבל מילים. אני מאוד רוצה לחזור לשרטוטים ושרבוטים, אבל התחושה שזה לא מושלם, שזה לא בדיוק 'זה' גורמת לי לתסכול. אני מוצא את עצמי מהר מדי מאחורי המחשב. אז למה לצערי? כי אכן לשרטט ישר בתוכנה שאתה מכיר, זה להסתמך אוטומטית על מה שאתה יודע. זה לפתוח טמפלייט ישן ולעבוד ממנו. לנייר יש פידבק טקטילי מאוד נעים. אז לסיכום, אני איש של מחשב – אבל אני חושב לחזור לנייר בגללכם.

רן לירון: אני איש של PowerPoint. כמו כל כלי ששולטים בו היטב, אני מוצא שאפיון ראשוני, Very low fidelity בקוביות PowerPoint מאוד קל, "טבעי" ומהיר. מאוד נוח לי להקצות נכסים על המסך בתוך מסגרת של מסך, מה שבנייר קצת פחות מתחבר לי. מאוד נוח לי להוסיף בועיות הסבר וקישורים. עם זאת אני מאוד אוהב גם לקשקש ביד. קשקושי ממשק לא מהווים עבורי  בד"כ שלב מוגדר באפיון, אלא יותר סוג של אמצעי תומך חשיבה. זה עוזר לי לסדר מול העיניים רעיונות שרצו מאחורי העיניים.

כמו שאמיר אמר, אני מוצא לא פעם גם ערך מוסף בלהראות את הקשקושים שלי ללקוח – ברור לגמרי למי שרואה אותם שמדובר בקונספט לא מהוקצע, שבא להציג רק תפיסה עקרונית של מבנה ותכולה, לא שומדבר מעבר לזה. האם זה "מוכר" כמו אפיון אינטראקטיבי מהוקצע? אולי לא. אבל בשביל לתקשר על מה שחשוב לי בשלבי האפיון הראשוניים, בלי להשקיע זמן ומאמץ שעשוי בסופו של דבר להסיח את תשומת ליבו של הלקוח לענייני אסטטיקה משניים – זה כלי מצוין. ואם צריך משהו קצת יותר מהוקצע ומסודר תמיד יש את PowerPoint.

ברק דנין: אני אוהב להשתמש בלוח מחיק דווקא, ולא בנייר. משם בא גם הלוח לעיצוב של הבלוג שלי. הטושים הגסים מאלצים אותי לחשוב ב-High Level, ולאדם עם נטייה כרונית לצלילה לפרטים (מודה באשמה) זה ממש חשוב. יש משהו מקובע בשירטוטי מחשב שמשפיע על התהליך לרעה. אמיר הזכיר את הלקוחות שמרגישים פחות נוח לתת ביקורת על שירטוט ממוחשב, אבל יותר מכך שרטוט כזה מפריע לתהליך היצירתי של המעצב שכבר "מרגיש" את הפתרון ביד, ויש לו פחות מוטיבציה לזרוק הכל ולהתחיל מההתחלה. קל מאוד למחוק לוח מחיק, זה מזמין את המעצב לנסות רעיונות מהירים ולזרוק אותם בלי אפקט "ערימת הניירות המעוכים בפח האשפה". את הרעיונות הטובים אפשר תמיד לצלם ואז יש גם עותק דיגיטלי שאפשר לשלוח במייל ולדון עליו עם בעלי עניין בפרויקט. אני עושה את זה די הרבה.

ורד אדר: בתור אדם שמגיע מתחום העיצוב אולי היה מצופה ממני לשבת עם דף ונייר וצבעים ולנסות לשים הדגשים שונים באיפיון על פני דף נייר, אבל בפועל אני הרבה יותר מוצאת את עצמי בסגנון של רן יושבת עם ה PowerPoint ומשרבטת קופסאות וקוביות וחיצים. דווקא מתוך הניסיון הרב עם דף ועט, אני מוצאת את המחשב ככלי שנותן מקום לחשיבה הרבה פחות מקובעת. בעזרת המחשב קל ויעיל יותר לשמור את הרעיון הראשון, יחד עם הרעיון השני, לשמור את ההבדלים ולשמור את היכולת לחזור לכל אחד מהשלבים שבדרך. לזרוק רעיונות ולשנות להם צבע וגודל ברגע יוצא הרבה פחות מחייב והרבה יותר זורם באמצעות המחשב.

אני משתמשת בנייר ככלי מרכזי בעיקר תוך כדי הגשת איפיון או תוך כדי ועידה שכוללת את הצגתו. כשהרעיונות עולים לי בראש, או באים מאנשים אחרים ומשתלבים לי טוב במערכת, תוך כדי דיון כשהזמן קצוב והרעיונות רבים מכדי להציבם במקום הנכון על המצגת. אין כמו דף נייר וחיצים והערות ורישומים מהירים כדי לשמר את הרעיון, התחושה והאווירה בקהל. מחשב לא יעביר את הדברים באותה בהירות. חלק מהזיכרון שלי של הרעיונות שהועלו ושל הרשמים בקהל בהצגת האיפיון נמצאים בסגנון הכתב שלי, במיקום השירבוט ובסגנון הכתיבה. דבר שאי אפשר היה להשיג באמצעות המחשב. כדי לפתח רעיון עם אנשים, לוח מחיק בהחלט עונה על הבעיה. אבל גם במצב כזה, כדאי להיות מצויד בטלפון סלולרי עם מצלמה כדי לתעד את השלבים שבדרך ולא לפספס רעיונות טובים שנשללים בדרך, אבל יכולים להוות קרקע מוצלחת להמשך העבודה.

כתבות בנושאים דומים



תגובות

9 תגובות לכתבה

כתיבת תגובה

לא יוצג בשום מקום

לא חובה

רוצים שהתמונה שלכם תופיע עם התגובה? העלו אותה ל-Gravatar.

שלח