מחשבות בעקבות המפגש הראשון של UXI

ביום רביעי שעבר נערך המפגש הראשון של UXI ונושאו: 'איך מאפיינים לאייפון'. אין הנחתום מעיד וכו', אבל אני חושב שמותר להגיד שזו הצלחה. 175 אנשים שהגיעו מתוך 280 שנרשמו, זה מספר יפה. ברק הריץ את המספרים בהתחלה של הכנס, וזה היה מרשים.

אם אין לכם כח לקרוא עד הסוף, כי העדכונים לא מפסיקים מפייסבוק, אז אלו הם עיקרי הפוסט הזה:

• הכנס הוכיח כמה מסובך להגדיר מיהם אנשי חווית המשתמש וכמה יש צורך בהתארגנות כמו UXI
• הפאנל הראה בכמה דרכים יכול להתפרש נושא חווית המשתמש בפרוייקט

הנקודה הראשונה

בשתי ההרצאות שלהם, גם ברק וגם אודי סלנט סיפרו קצת עליהם. שניהם, כמו רבים מאיתנו, נגעו בחייהם המקצועיים באספקטים שונים של הפרויקט. אצל שניהם הגיוון היה עצום וכל תפקיד דרש ידע אחר לגמרי. היה ברור שאין שם מומחיות אחת, אבל יש שם הרבה תובנות שמובילות להבנה של כלל הפרוייקט. הבנתי פתאום למה הרבה אנשים מציעים לי להיות מנהל פרוייקטים: ההנחה היא שאם אתה יודע את כל הדברים האלה, תוכל טוב מאוד לדאוג לכל האספקטים של הפרוייקט. אולי, אבל לא בטוח. הבנתי גם כמה קשה לחברות כח אדם שבאים אליהם עם דרישה לאנשי UX לאתר את המתאימים לתפקיד, ומצד שני כמה בעייתי למצוא את התפקיד המתאים לאדם שכותב שהוא או היא עוסקים ב-UX.

אז אולי באמת צריך קצת יותר מקום להיכרות בהפסקה, כדי שאנחנו נספר לעצמנו על המשרות. נרשם.

הנקודה השניה

לאחר ההרצאות עלו הפאנליסטים:

• שני אבנט לבית נטווייז
• ליאור יאיר, חבר וחבר צוות UXI ונציג נטקרפט עלי הבמה
• יורם רוזנר, מנכ"ל  5IVE
• אודי סלנט מפלאפון שגם נשא הרצאה יפה בתחילת הערב
• חן שקדי ממטריקס שהיה הראשון שאני רואה בכנס מקצועי שביושרה מקצועית מדבר על פרוייקט שנכשל ועל כך יש לי הרבה כבוד אליו
• אסף פריאל מחברת אינקוד היפרה

בכוונה לא כללתי את התארים: כפי שליאור יאיר האיר – ששה אנשים על הבמה שעוסקים באותו תחום ואף אחד מהם לא נושא את אותו תואר. מה שמביא אותי לעיקר: אם בנקודה הראשונה עלתה ההבנה כמה קשה להגדיר את האדם שב-UX, הרי שבפאנל התחלתי להבין כמה שונה הUX בכל פרוייקט.

היו כמה הכרזות שהציתו את העניין. שני אבנט סיפרה על בנק הפועלים ש'רצה להיות הראשון עם האייפון', ויורם רוזנר סיפר על לקוח שרצה לראות את הוואו. זה המשיך כשליאור יאיר, הגיב על נושא מיקום הפקדים באייפון: הוא אמר שמבדקי שמישות שערך בנטקראפט חשפו שאין ממש חשיבות להיכן הפקדים נמצאים, ומצד שני הבדיקות היו על משתמשי אייפון, שהם מטבעם יודעים להתאים את עצמם בקלות למכשיר והם קהל שבוי. אני מוציא את המשפטים מהקשרם המקורי ומהכרונולוגיה שבה הם נאמרו ויסלחו לי הדקדקנים. אבל האמירות האלו, חשפו קצת ממה שהולך מאחורי הקלעים של פרוייקט שכולל חווית משתמש בתוכו: כשיורם רזנר מ5מש (היי, אמרנו בעברית, לא?), אמר שהגדולה של אייפון ושל מכשירי טאצ' היא 'היכולת שלנו להיות קוסמים'. לא יכולתי שלא לחשוב על בנק לאומי מציג את האייפון שלו: 'אם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים…'. יכול להיות שלא משם יורם שאב את הדוגמא שלו, אבל אצלי התעוררה המסקנה שהפרוייקטים לאייפון מגיעים ברובם מתוך צורך שיווקי יחצ"ני.

אני אעצור ואסתכל שוב על החברות שיוצגו על הבמה:

• מטריקס – חברה גדולה מאוד הפונה לשוק האנטרפרייז ומבצעת פרוייקטים ארוכי טווח בסדרי גודל נכבדים.
• פלאפון –  חברה שמוכרת שירותי תוכן וטכנולוגיה סלולרית ומזמינה פרוייקטים בסדרי גודל שונים מחברות חיצוניות.
• ומנגד – נטווייז, נטקראפט, אינקוד היפרה ו-5IVE שהן חברות פרוייקטים שנעים ממצגות פלאש ועד ייעוץ אפיוני ומותגי ארוך טווח. גם סוגי הלקוחות משתנים והמגוון הוא עצום.

אסף פריאל התחיל להעיר, בהקשר שונה לגמרי, שהוא לא מסכים עם הגישה שאודי סלנט הציג, לפיה פרוייקט יכול לצאת כבטא אל השוק, וסבב השינויים הראשון יתבסס על פידבק של משתמשים אמיתיים. הוא בעצם חשף את הכאב הגדול של חברות הפרוייקטים: עובדים אצלם אנשי מקצוע מוכשרים שמרכיבים צוותים יצירתיים מאין כמוהם, בעלי יכולות נהדרות, שכל מה שהן צריכים הם קצת זמן. לבדוק, לחקור, לשפר. ומולם יושב לקוח אסטרטגי, כזה שלא אומרים לו 'לא', ואומר שהפרוייקט צריך להיות באויר בחצי מהזמן.

מנגד ישנה פלאפון, או סלקום או אורנג' או בנק לצורך העניין, שצריכה לצאת מהר השוקה ולקוחות רבים לקנות לה, לא יכולה להסתכן באיפיון ארוך. הפרוייקטים שלה צריכים להיות בחוץ מהר, כדי שאפשר יהיה למכור את המכשיר ולייצר צריכת תוכן. ובהקצנה מטורפת: עובד? יופי. לא עובד? ננסה לתקן או שנביא משהו אחר לגמרי.

ואז מגיע חן שקדי שמסתכל על משיכת החבל הזו מתוך מטריקס ואולי לא מכיר אותה. אליו הבנק לא יבוא עם פררוייקט רק כי 'הוא רוצה להיות הראשון עם אייפון'. אליו יבוא בנק לאומי, ויחד הם יצאו לדרך ארוכה כדי לאפיין לסלולארי, לא רק לאייפון. והוא יעשה פרוייקט, יבצע אותו טוב, רק כדי שכשהכל עובד ומוכן, כי יש את הזמן והתקציב, אפשר יהיה להצהיר בגילוי לב מקצועי נדיר שאין טעם באתר שלם בתוך 128 פיקסלים על 128 פיקסלים. וזה לא שמטריקס לא נתקלת בקשיים שמערימים לקוחות.

והנה אני מסכם וחושף את עצמי למכות המקלדת של הטוקבקים (לא נורא. בצוות UXI יש את ברק שהוא גדול ורן שיודע אייקידו. הם יגנו עליי).

סיכום

פרוייקטים נולדים ממניעים שונים ולכן דרישות האיפיון שלהם שונות. רוב הפרוייקטים כרגע שעולים לאייפון מטעם ארגונים כלשהם, לא האפליקציות שאפשר לקנות, מקורם בצורך יחצ"ני שיווקי. ואיפה שרוצים 'להיות ראשונים בחוץ' אין זמן. ואיפה שאין זמן, אין מקום לאיפיון וחווית משתמש מעולה. ואם מדברים על זמן, שאלו מישהו ממשרד אינטראקטיב על מושג הזמן ותקבלו תשובה ש'לא עכשיו'. ובגלל זה בפרוייקטים לא חושבים על יתרונות השימוש בנייטיב לעומת השימוש בכפתורים יעודיים. זה נעצר ב'שזה יהיה יפה'. מישהו (ואני לא יודע אם מותר לי לצטט אותך בשם מלא) אמר לי ש'הרבה מהפרוייקטים האלה מספקים איזה צורך של מחלקה בתוך הארגון שצריכה להוכיח משהו בישיבה כלשהי. לאף אחד לא איכפת שם מהמשתמשים.'

אלוהי הקריאטיב יודע שגם לפרוייקטים כאלו יש מקום, אבל דעתי האישית היא שזה פוגע במקצוע. זה מצמצם אותו לאספקט הגרפי והאסטטי, ומוותר על תהליכים חשובים כמו בדיקות שמישות שנטקרפט עושה עם המכשיר ההוא שלהם, או פרסונות וקבוצות מיקוד. ואנחנו גם קצת אשמים, כי אנחנו מקיימים כנס של חווית משתמש לאייפון, ולא חווית משתמש לסלולארי. אייפון הוא וואו. סלולארי הוא תחום.

אבל בנושא הזה אני מתעודד ממה שעלה בערב מהמצגות: ככל שהזמן יעבור, יהיו עוד סלולארים, עוד מכשירים ועוד תכנים. יהיה צורך ותהיה הבנה שחווית משתמש מורכבת מצוות ומצריכה זמן. ויהיו עוד כנסים מקצועיים שירחיבו ויסבירו על יתרונות השימוש בסטנדרטים.

תבואו לכנסים האלה. תזמינו אליהם את המנהלת פרוייקט שלכם. תביאו את המנהלת מוצר ואת מנהלת השיווק. אנחנו נסביר להם.