כפתורים וירטואליים מול כפתורים אמיתיים: כתבה ראשונה בסדרה

אם אתם קוראים את הכתבה הזאת, כנראה שכמוני, אתם חיים את העולם הדיגיטלי שנשקף אלינו ממסכי מחשב ומטלפונים חכמים. לעתים אנחנו שקועים כל כך עמוק בתוך החוויה הוירטואלית הזו, שאנו שוכחים שאינטראקציות רבות הנדרשות מאיתנו מול מחשב או מול מסך מגע, התחילו בתור אינטראקציות אמיתיות בעולם הממשי. לעובדה פשוטה זו השלכות על האופן בו אנו תופסים אינטראקציות בממשקי אדם-מחשב; הדרך בה אנחנו מגיבים לגירויים בעולם המפוקסל מבוססת במידה רבה על תגובות שלנו לגירויים חושיים בעולם הפיזי.

סדרת הכתבות הבאה תעסוק בקשר בין כפתורים ממשיים לכפתורים וירטואליים.

כל מי שעיצב או אפיין אתר אינטרנט, אפליקציה או מימשק, נאלץ להחליט על פרמטרים שונים הנוגעים לכפתורים: צורה, סידור על הדף, צבע וכד'. גם העולם הפיזי סביבנו מוקף בכפתורי פעולה, החל במתג האור ועד סביבה מרובת כפתורים כמו רכב. מהם האלמנטים המשותפים לכפתורים בשני העולמות האלו? אילו הנחות אנו מאמצים מהסביבה הפיזית כאשר אנו מעצבים לסביבת המסך? והאם משפיעה הסביבה הוירטואלית על שימוש בכפתורים מוחשיים?

ניראות של כפתור

המפגש של הגוף הפיזי שלנו עם הסביבה, מטביע בנו, דרך מנגנוני קליטה וחוויה,  דפוסים מסוימים של תפיסה וחשיבה. בואו ניקח דוגמה פשוטה: אם תסתכלו על איור מספר 1 תראו שהעיגול הראשון משמאל בשורה העליונה נראה שקוע וזה שמימינו בולט. אם תהפכו את הדף (או את המסך שמולו אתם קוראים עכשיו) תגלו שעיגולים אשר היו בולטים שקעו ואלה השקועים קופצים מחוץ לדף. את ההסבר של החוויה שלנו מדוגמה זאת ניתן למצוא אצל מייקל אנדרסון[1], פרופסור לפסיכולוגיה קוגניטיבית, המציע שבמשך מיליוני שנים של אבולוציה התקבעה אצלנו ההבנה שאור מגיע מלמעלה. זוהי תכונה חשובה לא רק עבורנו כבני אנוש, אלא גם עבור עכבר קטן שבורח בשדה וצריך למצוא מחסה במהירות. להבנה של כיוון מקור האור יש חשיבות קריטית בסיכויי העכבר הקטן לשרוד. אם כל פעם שהעכבר היה בורח, הוא היה צריך לחשב מחדש את כל הפרמטרים הקשורים באור וצל, הוא פשוט לא היה שורד. וכך בתהליך של ברירה, התקבעה אצלנו ההנחה שמקור אור מגיע מלמעלה. גם אם הנחה זו לא תמיד נכונה, היא נכונה במספיק מקרים בשביל להמשיך ולהתקיים אצלנו במערכת. לא יודע מה איתכם אבל לי זה בהחלט גורם להסתכל אחרת עכשיו על GRADIENT של כפתורים.

איור מספר 1.

"מקורות ביבליוגרפיים"

[1] Michael Anderson, Evolution, Embodiment and the Nature of the Mind. In Hardy-Vallée, B., & Payette, N. (2008). Beyond the brain: Embodied, situated, and distributed cognition. Newcastle: Cambridge Scholars Pub. link

סידור עצמים אנכי ואופקי

הקשר הישיר בין האופן בו אנו חווים את הסביבה שלנו ברמה הפיזית לבין הדרך בה אנו תופסים את אותה חוויה בא לידי ביטוי גם בהיבטים נוספים של חווית המשתמש. בואו נעשה תרגיל: מיינו את רשימת המושגים הבאה מתחת לחיצים בטבלה: כהה, טוב, חלש, יפה, עשיר, רע, בהיר, חזק, מכוער, עני

אם אתם כמוני (וכמו רוב האנשים עליהם בוצעו מחקרים דומים) אז מיינתם את כל המילים בעלות ערך חיובי לחץ המצביע מעלה ואת כל המילים בעלות ערך שלילי לחץ הפונה מטה. למה אנחנו עושים את זה? עשויים להיות לכך הסברים שונים אבל אחד המשכנעים שבהם מגיע משני חוקרים של השפה בשם לייקוף וג'ונסון[2] אשר טוענים כי חוויות מהעולם הפיזי מתקבעות אצלנו בתהליכי תפיסה שונים. החוויה שיש לנו מהעולם האמיתי בו 'יותר' הוא 'למעלה' משפיעה על התפיסה שלנו אודות מושגים מופשטים. כשאנו מוסיפים מים לכוס, פני המים עולים. כך גם שאנו מוסיפים אבן לערימת אבנים, גובה הערימה גדל. ולכן שאנו אומרים ש"כמות הספרים שקראתי היא גבוהה במיוחד" אנו מבינים שהגובה בביטוי המילולי מתייחס באופן מטפורי לכמות הספרים.

באותו אופן, פריט ראשון ברשימה הוא גם פריט ב'ראש הרשימה', כלומר פריט הנמצא במיקום פיזי גבוה יותר. לפי הגיון זה ינואר יהיה במיקום גבוה יותר מפברואר, יום שישי גבוה יותר מיום שבת ותשע בבוקר מעל עשר וכד'. הגיון זה מודגם באופן יפה במסך תאריך/שעה באייפון. לעומת זאת, האנדרואיד מציג דווקא ממשק הפוך בו זמנים מוקדמים יותר נמצאים מתחת לזמנים מאוחרים יותר. אם התנסיתם בשני הממשקים תגלו עד מהרה שממשק האייפון אינטואיטיבי יותר לשימוש.

איור מספר 2 – ממשקי זמן באייפון (ימין) ובאנדרואיד (שמאל)

כשאנו מדברים על מושגים הקשורים בזמן, אנו עושים שימוש במטפורות מהמימד האופקי, כך אנו מזיזים פגישה קדימה או מדברים על המטלות שלפנינו. העתיד, באופן כללי, נמצא לפנינו והעבר מאחורינו. מיפוי זה של מושגי זמן על פני המרחב האופקי נפוץ בהרבה שפות. באופן מסקרן, בשפה הסינית (מנדרין), בנוסף למיפוי האופקי של מושגים הקשורים בזמן, ישנם גם ביטויים אנכיים לתיאור של זמן, כך אירועים המתרחשים מוקדם יותר על ציר הזמן הם גם גבוהים יותר (shàng) ואירועים המתרחשים מאוחר יותר על ציר הזמן הם נמוכים יותר (xià) [3]

אם נחזור לטבלת החיצים שהתחלנו איתה, נוכל לומר שרובנו נמיין את המושגים המופשטים בטבלת החיצים באותו אופן, כי משותפת לכולנו תפיסה דומה של המרחב על פני המימד האנכי. תפיסה זו נובעת מתוך גוף שמובנה בו חוסר סימטריה בין החלק העליון לתחתון. אם נשליך את ההבנה הזאת על עולם עיצוב הממשקים נוכל להעריך איזה סידור כפתורים יהיה אינטואיטיבי יותר לשימוש? אני אשמח אם מישהו יבצע בדיקה. הניחוש שלי: הסידור האנכי.

איור מספר 3 – סידור כפתורים אנכי ואופקי

לעומת חוסר הסימטריה המובנה בגוף בין החלק העליון לתחתון, מתקיימת בגוף סימטריה בין הצד הימני לשמאלי. סימטריה זו הופכת את ההחלטה לשייך מושג כמו "עשיר" לצד ימין או שמאל לפחות ברורה. ואכן אם נעשה את אותו ניסוי בטבלה עם חיצים הפונים ימינה ושמאלה נקבל תשובות קצת יותר מגוונות אך גם בעלות דפוס מסוים[4]. למרבה ההפתעה, מסתבר שאנו נוטים לשייך תכונות חיוביות ושליליות לצד ימין או שמאל על-פי הדומיננטיות הגופנית שלנו. כלומר, הימניים שבינינו יטו יותר לשייך תכונה חיובית לצד ימין. שמאליים, לעומת זאת, יטו לשייך תכונה חיובית דווקא עם צד שמאל. כמובן שיש להיזהר מלקחת מסקנות ממחקר קוגניטיבי וליישם אותן בעיצוב ממשק משתמש. עלינו לזכור שסטנדרטים מסוימים שנקבעו ומבוצעים באופן גורף על-פני ממשקים שונים משפיעים על מהירות התגובה שלנו, בין אם אנחנו ימניים או שמאליים.

בעוד הסידור האנכי, בו סימן הפלוס הוא למעלה, מעוגן בחוויה הגופנית שלנו באופן עמוק, השיוך של סימן הפלוס לצד ימין הוא שרירותי ואינו מעוגן בהתנסויות מהמציאות היומיומית שלנו. ניתן רק להעריך שסידור זה ענה באופן אינטואיטיבי, בתחילת דרכו, לתפיסה של רוב האוכלוסיה (בעלי דומיננטיות ימנית) והתקבע בשלב מאוחר יותר כסטנדרט עבור כל האוכלוסיה, ימניים ושמאליים כאחד.

נסו בעצמכם סידור סטנדרטי והפוך כפי שמוצג באיור מספר 4 ובדקו איזו אופציה היא המהירה ביותר.

איור מספר 4. – סידור ערכים בצד ימין ושמאל

לסיכום, הדרך בה אנו חווים את הסביבה הפיזית דרך הגוף, משפיעה על מוסכמות לשוניות ועל הדרך בה אנו מתארים באופן מילולי ביטויים מופשטים שונים. דרך זו מתקבעת במנגנונים תפיסתיים והופכת סידור מסוים של עצמים במרחב ליותר אינטואיטיבי ויותר שמיש. בנקודת הזמן בה אנו נמצאים, עם הצגת ממשקי המגע השונים ואיתם מחוות גופניות, יש להבנה זו ערך רב בבניה של אינטראקציה אינטואיטיבית עבור המשתמש.

בכתבה הבאה אתמקד בקשר בין צורה של כפתור לפונקציה אותה הוא ממלא. נסתכל על כפתורים עגולים, מלבניים ואליפטיים. כפתורים בצעצועים לילדים ובשלטי טלוויזיה.

מקורות ביבליוגרפיים

[2] Lakoff, G., and Johnson, M. (1999). Philosophy In the Flesh: The Embodied Mind And Its

Challenge To Western Thought. New York, NY: Basic Books

[3] Boroditsky, L. (January 01, 2001). Does Language Shape Thought? Mandarin and English Speaker's Conceptions of Time. Cognitive Psychology, 43, 1, 1-22.

[4] Casasanto, D. (January 01, 2009). Embodiment of abstract concepts: good and bad in right- and left-handers. Journal of Experimental Psychology. General, 138, 3, 351-67.