בית  >  כתבות  > כפתורים וירטואליים וכפתורים אמיתיים: כתבה שלישית בסדרה

כפתורים וירטואליים וכפתורים אמיתיים: כתבה שלישית בסדרה

יניב שריג, 3/6/2011. 3 תגובות.

בכתבה השלישית והאחרונה נרחיב את הדיבור על כפתורים המבצעים מספר פעולות. מתי כפתור אחד מבצע שתי פעולות שיש ביניהם קשר סיבתי? מתי לעוצמת הלחיצה שלנו על הכפתור יש השפעה על פעולתו? ומתי למשך הלחיצה השפעה כלשהי?  ננסה לראות כיצד נעשה שימוש בטקסטורות שונות בכפתורים וניגע קצת בשיקולים התנהגותיים שקשורים להפעלת כפתורים.

לכתבות הקודמות בסדרה: כתבה ראשונה, כתבה שנייה

 

פעולה חוזרת או פעולה הפוכה?

ראינו בשלט הטלוויזיה כפתורים קפיציים המבצעים פעולה אחת. לחיצה ראשונה על הכפתור תגרום לפעולה להתרחש וכל לחיצה נוספת תבצע את אותה פעולה שוב. מודל פעולה זה קיים בלחיצה על מקשי טלפון, מקלדת או על כפתור BACK בדפדפן. אך לעתים, כפתור לחיצה אחד מבצע שתי פעולות מנוגדות כמו הפעלה וכיבוי של הטלביזיה מהשלט.

לכאורה, במקום בו יש אפשרות בינארית כמו הפעל-הפסק יש הגיון בחסכון של כפתור ובשיוך פעולות הפוכות לשתי לחיצות שונות על הכפתור, אך גם פתרון זה טומן בחובו בעיות. בכדי שכפתור אחד יבצע שתי פעולות שונות אנו צריכים לדעת מה המצב הנוכחי, כלומר לקבל חיווי על מצב המערכת.

לעתים החיווי הוא במצב הכפתור שנלחץ פנימה ונשאר לחוץ, כמו בלחצני איתות חירום במכונית. לעתים ישנו חיווי בדמות נורה על הכפתור כמו בכפתור ההפעלה של מדפסת. לעתים החיווי אינו בכפתור עצמו אלא במערכת, לדוגמה בפנס, כאשר הוא דולק, החיווי הוא האור עצמו. לחיצה אחת על כפתור ההפעלה/כיבוי תכבה אותו. אנו יודעים לזהות את המצב הנוכחי של הפנס אלא אם נגמרו הסוללות ואז נלחץ שוב ושוב על הכפתור בכדי לנסות ולהפעיל אותו.

תמונה: אתר maglite

בממשקי מחשב, כמו בעולם החפצים המוחשיים, יש כפתורים שהחיווי לפעולתם היא עצם הפעולה עצמה כמו לדוגמה כפתור "מסמך חדש" בוורד, פתיחת מסמך חדש היא החיווי ללחיצה על הכפתור. לעומת זאת, לחיצה על כפתור "שמור" בוורד משאירה אותנו ללא שינוי הניכר לעין. אין לנו דרך לדעת האם התבצעה שמירה, מלבד חיווי טקסטואלי מהיר בתחתית החלון הפתוח. חברת אדובי (ADOBE) בחרה בפתרון אחר של הפיכת כפתור ה-SAVE (בפיירוורקס) או פקודת ה-SAVE בתפריט הקובץ (בפוטושופ ואחרים) ללא נגישים (Disabled) כאשר המסמך כבר נשמר.

מה שטוב למדפסות או לפנסים לא בהכרח עובד במקומות בהם אין מקום לטעויות או במקומות בהם מהירות התגובה היא קריטית. לכן ברוב המכונות בתעשיה היצרנית עדיין נמצא שני כפתורים בעלי פונקציה אחת לכל אחד, המבצעים פעולות הפוכות ונמצאים אחד ליד השני. תופס מקום? אולי. ברור והחלטי? בודאי.

© milosluz – Fotolia.com

איזו משתי השיטות טובה יותר? כפתור אחד המבצע פעולות הפוכות בכל לחיצה או שני כפתורים המבצעים פעולה אחת כל אחד? התשובה אינה חד משמעית אלא תלויה במספר גורמים. לראיה, יצרני שלטי הרכב אימצו את שתי הגישות במקביל: כפתור אחד עם שתי פונקציות מנוגדות לעומת שני כפתורים בעלי פונקציה אחת כל אחד. כשיש כפתור אחד, נמצא את עצמנו לוחצים רק בשביל לגלות שבעצם שכחנו לנעול את הרכב ועכשיו נעלנו אותו במקום לפתוח. כשיש שני כפתורים, ובמיוחד אם הם זהים בצורתם, נמצא את עצמנו לוחצים על הכפתור הלא נכון ופותחים את הנעילה המרכזית כשהיא פתוחה או סוגרים אותה כשהיא כבר סגורה.

תמונות: אתר האינטרנט avital.com

 

אם נחזור למכשיר "תמי 4" שהזכרתי בכתבה הקודמת נראה שיש חיווי צלילי ללחיצה על כפתור, אבל החיווי הצלילי אינו רצוף. הוא מן 'ביפ' קצר. המשתמש נמצא בבילבול; האם זו פעולה קצרה שהתחילה ונגמרה או שזו ציון להתחלה של פעולה מתמשכת? לפעמים זו אף אחת מהאפשרויות. לחיצה קצרה מדי משמיעה 'ביפ' אבל לא קורה דבר. המעגל החשמלי שמייצר את צליל הפידבק עם לחיצה על הכפתור ככל הנראה אינו קשור באופן ישיר למעגל שנותן את הפקודה להזרים את המים וכך נותר המשתמש עם חיווי לפעולה אבל בלי הפעולה עצמה.

כפתורים אנלוגיים ופוטנציאל לא ממומש

אם אנחנו כבר עוסקים בעסקי המים אז בואו נראה את הכפתור הזה. זה כפתור של ברזיה ישראלית טיפוסית. אף פעם אנחנו לא יודעים מראש מה תהיה עוצמת הזרם כשנלחץ עליו, לכן המנוסים בינינו ילחצו לפני שיקרבו את הפנים לברזיה. בכל מקרה, למרות שהכפתור כאן הוא כפתור הפעלה קפיצי המצריך לחיצה רצופה בכדי שימשיכו לצאת מים, עדיין יש לנו שליטה על מידת הלחיצה המשפיעה על עוצמת הזרם היוצא. אנחנו רוצים זרם חזק יותר? נלחץ חזק יותר. זרם חלש? נרפה קצת את הלחיצה. הקשר האנלוגי הישיר בין פעולת הלחיצה לבין עוצמת יציאת המים כאן הוא נהדר.

זה קשר חושי ישיר שאין צורך להסביר אותו כלל. תארו לעצמכם קשר כזה במקומות אחרים: לחיצה חזקה על הצופר במרכז ההגה תייצר צפירה חזקה: "תיזהר, אתה עומד להיכנס בי !!" לעומת זאת לחיצה עדינה תייצר צפצוף קל: "אחי, זוז קצת ותעשה מקום לעבור". זה יהיה הסוף לצופרי האוויר המופעלים ממשאיות רק בשביל לסמן שלום לחבר ממשאית אחרת.

מה עם ממשקי משתמש? איך תגובה אנלוגית עשויה להשפיע כאן? עוצמת לחיצה על מקשי המקלדת שהופכת טקסט למודגש בוורד. אולי עוצמת לחיצה על כפתור העכבר משנה עובי קו בפוטושופ. ומה עם ממשקי מגע? אייפד מנסה לדמות רגישות למגע באפליקציית Garageband על-ידי האקסלרומטר המובנה במכשיר. חברות נוספות עובדות במרץ על פתרונות אחרים. האפשרויות כאן הן בלתי מוגבלות ומעניינות מאוד לכשעצמן.

כפתורי לחיצה בעלי קשר אנלוגי לתגובה אותה הם מעוררים אינם נפוצים במכשירים דיגיטליים, אבל קיימים פתרונות ביניים. קחו לדוגמה את כפתור הפעלת התריס במצלמה ואת מושג חצי-הלחיצה. יש כאן פעולה אחת של צילום תמונה שמחייבת פעולת פוקוס קודם לכן. כך קיים גם כפתור שבכדי להגיע ללחיצה מלאה חייב לעבור דרך האמצע. בוא נקשר את שתי התכונות האלו והנה יש לנו כפתור שבחצי לחיצה עושה פוקוס ובהמשך הלחיצה מבצע צילום.

גם כאן ניתן לחשוב על תרגום מעניין לעולם הממשקים. תארו לעצמכם שלמקש במקלדת או לכפתור העכבר היו שני מצבים בהתאמה לאורך הלחיצה. תוכלו לחשוב על שימושים מעניינים לתכונה כזאת? על בעיות תפעוליות?

עולם ממשקי המסך מצא פתרונות אחרים לשילוב של מספר פעולות באותו כפתור. הרבה ממשקים עושים שימוש בזמן הלחיצה על הכפתור כתכונה שימושית: לחיצה ארוכה על כפתור כיוון השעה במיקרוגל, יריץ את הזמן בקצב יותר מהיר, לחיצה ארוכה על מספר טלפון באייפון, יעלה אפשרויות נוספות לשימוש במספר מלבד התקשרות. גם בפוטושופ לחיצה ארוכה על כלי מסוים, תפתח כלים נוספים אפשריים מאותה קטגוריה.

עכברים מרובי כפתורים והלחיצה הכפולה פתחו גם הם כר נרחב לפעולות שונות באותו אזור לחיצה ומי שעובד בסביבות ממשק מורכבות כמו תוכנות תלת-מימד למיניהן או במשחקי מחשב, ימצא את עצמו בדרך כלל בשילוב של יד אחת על המקלדת ויד שניה על העכבר. שילוב של מקשים שונים CTRL, SHIFT, ALT עם כל אחד מלחצני העכבר נותן פעולות שונות. למשתמש שאינו רגיל בסוג פעולות כזה, הדבר יראה כמו סיוט אמיתי, אבל למרבית ההפתעה, היכולות המוטוריות של הגוף האנושי, יחד עם קואורדינציה מפותחת, מאפשרים מהירות עבודה אדירה ומגוון פעולות מורכב בזמינות גבוהה מבלי לתת על כך את הדעת בכל פעם מחדש.

טקסטורה על מסך המחשב?

בעולם הפיזי, לטקסטורה תפקיד חשוב באופן בו אנו מבינים פעולות של כפתורים. הטקסטורה משמשת בכדי לסמן לנו היכן יש להניח את האצבעות ומהו כיוון הפעולה הנדרש. כך בפקק של בקבוק מים מינראליים המרמז על פעולת סיבוב. כך בכפתור של עגלת ילדים בעל מנגנון ביטחון המצריך שתי פעולות כמו לחיצה והזזה.

 

ממשקי מחשב לא מאפשרים לנו שימוש בטקסטורה באופן ישיר כמובן, אך ייצוג גראפי של טקסטורה ניתן למצוא בהרבה מקומות. לדוגמה, על פס הגלילה ישנם שלושה קווים אופקיים המדמים טקסטורה המזמינה לחיצה. בפינת החלון ישנן נקודות המדמות טקסטורה המזמינה שינוי של גודל החלון. דון נורמן קורא לאלמנטים אלו: סמנים המזמינים פעולה (Signifiers).

לאן אתם שולחים את חץ העכבר בכדי לגלול? האם לכל מקום על פס הגלילה או דווקא לשלושת הפסים המסמנים חיספוס? אה, בעצם אתם גוללים עם הגלגל של העכבר. אני מניח שגם עליו יש פסים אופקיים. אין לכם עכבר? אתם קוראים את זה עכשיו באייפון? טוב, כאן באמת אפשר לגלול מכל מקום. אבל כאן גרירה של האצבע כלפי מטה תגרור את המלל דווקא לתחילת הכתבה בניגוד לפס הגלילה שגלילה שלו כלפי מטה תגרור את המלל לסוף הכתבה. טוב, זה אולי כבר נושא לכתבה אחרת.

הפן ההתנהגותי בהפעלת כפתורים

עד עכשיו דיברנו על כפתורים שממש עושים משהו ולא על כפתורים שלא עושים דבר. מה זאת אומרת כפתורים שלא עושים דבר? לשם מה לשים כפתור אם אין לו פונקציה מוגדרת? אז זהו, שיש לו פונקציה אך היא לא באה לידי ביטוי בתגובה תפעולית. למה אני מתכוון? לכפתורי דמה (Placebo). אלו כפתורים שנמצאים שם רק בכדי לתת לכם את התחושה שאתם בשליטה. תחושה חשובה בפני עצמה. לא מאמינים?

מה אתם חושבים שכפתור סגירת דלתות במעלית עושה? סוגר דלתות או נותן לכם את התחושה שהדלתות נסגרו יותר מהר? והכפתור לשימוש הולכי הרגל שאמור לזרז הופעת אור ירוק  במעבר החציה? אני לא יודע את התשובה אבל שאלות אלו קשורות לתחום רחב יותר הקרוי "אשליית השליטה" (Illusion of control). זהו עקרון פסיכולוגי בו גורמים לאנשים לחשוב שיש להם שליטה על התוצאה בעוד בפועל אין להם כל שליטה עליה.

אנו רגילים שלכפתורים במעלית יש השפעה על המעלית, לכן אנו מניחים שכפתור סגירת הדלתות אכן סוגר את הדלתות. הנחה זו מובילה לתחושה שאכן הדלתות נסגרות מהר יותר גם אם בפועל הן נסגרות באותה מהירות בדיוק. עכשיו חישבו על עמדות השליטה השונות המפוזרות אצלכם במשרד ואמורות להשפיע על טמפרטורת מיזוג האוויר. האם הן באמת שולטות על הטמפרטורה בחדר או רק נותנות תחושה של שליטה כזאת? לא יודע, אבל לאפקט זה בודאי יכולה להיות השפעה רחבה על האופן בו אנחנו משייכים פעולה לכפתור.

קחו לדוגמה את מכונת הכתיבה. לא זכור לי שהיה שם הצורך לשמור (SAVE). כל מקש עליו הקשנו הטביע חותמו על הנייר ובעצם מעשה הכתיבה יצרנו דף נייר עם כיתוב עליו. עם תרגום פעולת עיבוד התמלילים למחשב האישי הופיע כפתור SAVE. אנו כותבים וכותבים אך עד שלא לחצנו על כפתור SAVE דבר ממה שכתבנו לא קיים באמת.

גוגל לקחה את הרעיון והטמיעה שמירה אוטומטית בגוגל DOCS, פעולה שלכאורה מייתרת את השימוש בכפתור SAVE. אך בפועל, SAVE כפעולה של שליטה הממלאת פונקציה פסיכולוגית בלבד, נשארה שרירה וקיימת ולפיכך השאירה גוגל את כפתור ה- SAVE בתוך ממשק עיבוד התמלילים שלהם.

צילום מסך מגוגל DOCS

מחשבות אופטימיות לעתיד

דון נורמן כותב, כי נפוץ להתבונן על עיצוב ממשקים כאינטראקציה בין אדם לטכנולוגיה. אך האינטראקציה האמיתית לה אנו נדרשים היא בין המעצב למשתמש, כאשר הטכנולוגיה מהווה את המדיום עליו אינטראקציה זו פועלת. טכנולוגיות חדשות מופיעות בקצב מהיר ודורשות מאיתנו לימוד של כלים חדשים בכדי לענות על צרכים בשוק.

במקביל, ובקצב איטי יותר, משפיעה הטכנולוגיה על עקרונות בסיסיים של חווית משתמש. גם אנחנו כבני-אדם משתנים בעקבות התפתחויות טכנולוגיות: סוג החוויה משתנה, המהירות בה היא מתרחשת. אך כל השינויים האלו מתרחשים שכבה על גבי שכבה. הופעת המחשב האישי לא ביטלה את ההיסטוריה של החוויה האנושית שהיתה לפניו, היא רק הוסיפה לו רובד. הופעת מסכי המגע מוסיפה כיום רובד נוסף. למזלנו, חוויות קיימות גם מחוץ לעולם הממשקים, ומגוון מקורות ההשראה שאנו יכולים לשאוב מהם הוא אינסופי.

כתבות בנושאים דומים



תגובות

3 תגובות לכתבה

כתיבת תגובה

לא יוצג בשום מקום

לא חובה

רוצים שהתמונה שלכם תופיע עם התגובה? העלו אותה ל-Gravatar.

שלח