בית  >  כתבות  > חוויית משתמש תחת כלכלה במשבר

חוויית משתמש תחת כלכלה במשבר

דוד שפירא, 1/12/2011. 11 תגובות.

לפני מספר חדשים, בשיא החום של חודש אוגוסט, נוכחתי בכנס של אנשי UX בישראל. בפנים, באולם ממוזג מדי, מעצבי UX דיברו על "הנעת הרגש באמצעות חוויית המשתמש" ובחוץ, במרחק של פחות ממאה מטר, התכוננו דרי מאהל המחאה  בשדר' רוטשילד לעוד ערב חם של פעילות. מן הסתם, חלקם עסקו בהכנת הפגנת השלוש מאות וחמישים אלף או אולי זו שלפניה. קשה להאמין שבאי הכנס, רובם אנשים צעירים, בני המעמד הבינוני, לא ידעו על המתרחש בשדרות רוטשילד. ולמרות הקונטרסט העצום, ואולי דווקא בגללו, לא שמעתי שום אזכור של אותה פעילות אנרגטית. לא מן הדוברים על הבמה ולא מן הקהל בשיחות המסדרון. לדעתי, השקט הזה איננו מקרי.גם הלקוחות, שאני פוגש בימים אלה, משדרים "עסקים כרגיל" ולא מזכירים את נושא המחאה ולא את ההפגנות הגדולות ובעיקר לא את הדרישה הבסיסית של המחאה – שינוי סדרי עדיפויות כלכליים-חברתיים. גם השקט הזה חשוד בעיני. מה בעצם מסתתר מאחוריו?

זו השיטה

אם מרימים מעט את המבט מן הביצה שלנו רואים כלכלה מערבית במשבר. אם מטים קצת את האוזן שומעים קולות שרוב האנשים הצעירים לא שמעו מימיהם – השיטה לא עובדת. זו השיטה שנקראת בפי מצדדיה "כלכלת השוק החופשי" ובפי חלק מן המסתייגים ממנה "הקפיטליזם החזירי".

הפגנה בתל אביב

הפגנת מחאה בכיכר הבימה. תל-אביב, אוגוסט 2011.

אינני כלכלן ולא מתיימר להציג את עצמי כמומחה בכלכלה. יחד עם זאת, הקולות העולים כל-כך ברורים שאפילו בור גמור כמוני קורא את הכתובת שעל הקיר:

לדעתי, אין להבין את המחאה בארץ ללא הקונטקסט הבינלאומי. בעצם הימים האלה פועלות בערי ארצות הברית הגדולות קבוצות מחאה, שפעילותן מתרחבת מדי יום. הקבוצות בעלות התהודה התקשורתית הרחבה ביותר אימצו לעצמן את השם הכללי "Occupy". הראשונה, כמדומני, הייתה הקבוצה הניו-יורקית "Occupy Walls Street" אבל גם : "Occupy New York" ו "Occupy Los Angeles" . הקבוצות האלו מוחות בעיקר נגד האבטלה ונגד שליטתם של התאגידים הגדולים במשק האמריקאי. אגב, כמה זמן, לדעתכם, החברה האלה ימשיכו לאהוב את התאגיד Apple?

occupy wallstreet

מפגינים מקבוצת Occupy Wallstreet. אוקטובר 2011.

מה עניין שמיטה להר סיני או מה זה קשור ל-UX?

לפני כ- 20 שנים, כתלמיד במחלקה לעיצוב תעשייתי, עוד זכיתי ללמוד תחת הפרדיגמה הישנה והטובה(?) האומרת שתפקידו של המעצב הוא ליצור מוצרים טובים יותר מאלה שהיו לפניהם. זאת לטובת החברה (Society). אבל כבר אז היו מרצים שהעלו את השאלה הכלכלית במלא חריפותה, לאמור – מוצר, קודם כל חייב להיות אטרקטיבי מבחינה מסחרית. עברו עשרים שנים שבהם התפיסה הזו רק הלכה והשתרשה והיום, מעטים הם האתרים שאינם מוכרים משהו באופן ישיר או עקיף: מוצר, שרות או תדמית. וזוהי רק ההתחלה…

שאלתי במספר פורומים רלבנטיים האם חוויית משתמש מדידה. רוב האנשים אמרו כזה ככככן, לאמור, מה אתה דפוק? וגם הפנו אותי לספרים מלומדים שמלמדים את התורה. אבל למה למדוד את החוויות שלנו? ברור: מעבר לסקרנות המדעית והאינטלקטואלית, כדי לספק ללקוח נתונים על כושר התחרותיות של המוצר שלו. אז מה חשבתם, בשביל אהבה? או אולי כדי להעשיר את החוויה לטובת המשתמשים? התמים עלול לטעון שכן, כי ככל שחוויית המשתמש יותר עשירה, ככל שיותר fun להשתמש במוצר כן עולה כושר הסחירות שלו. האומנם?  להלן מספר דוגמאות המדגימות את פגיעתו של המסחור בעושרה של חוויית המשתמש.

נתונים לא יבשים או דילול החוויה  ונזקי המסחור:

בפורום אחר, המשתתפים – מעצבי UX, נתבקשו להגיב על חוויית המשתמש באתר "החיפושית"-הרכב המחודש של חברת וולקסוואגן. כבר ממבט ראשון אפשר לראות שהאתר שונה מבחינת החוויה שהוא מעביר. אם כי, בקונטקסט שלו הוא רחוק מהיות אתר "קיצוני" או ניסיוני. רוב התגובות הלכו ככה: coooool, אבל עקומת הלמידה… וזמן הטעינה… וההתמצאות… וכך הלאה. בקיצור – לא מסחרי. מדהים לגלות איך אנחנו, מעצבי ה-UX, נהיינו קונפורמיסטים, לא? הייתי מצפה שהמעצבים יטוסו עם זה ויתנו ללקוחות לעצור אותם.

יש לכם עוד כמה דקות? אז הישארו איתי.

בעת לימודי ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון(RCA), נפגשנו, אני וחברי ללימודים, עם נציגים של חברות כמו XEROX, Philips ו-Apple. כל חברה בתורה הודתה שבמעבדות הפיתוח שלה עובדים על מוצרים מעוררי דמיון (גם ובעיקר מבחינת ה-UX, אז קראו לזה סתם ממשק המשתמש ו/או אינטראקטיביות) שהסיכוי שלהם להגיע לשוק שואף לכלום. הסיבה: אנשי שיווק חושבים שהמוצרים לא ימכרו טוב. החברות הנ"ל אומנם הצליחו מאוד במכירות, אבל אני נותרתי אם התהייה האם זה לא על חשבון חוויית המשתמש שלי.

בשנת 1992 הקים פול אלן (Paul Allen), שותף עם ביל גייטס להקמת מייקרוסופט, מפעל מחקר בשם Interval Research, מפעל שבינתיים נסגר. המפעל שם לו למטרה למפות את מגוון הנושאים שיעסיקו את העולם בעתיד וחיפוש אחר טכנולוגיות שיתמודדו עם הנושאים האלה. המפעל העסיק מעצבים, אנשי מדע, ביניהם הרבה בלשנים. באמצע שנות ה-90 נחשפתי לקצת מן הפרויקטים (ל-Interval הייתה שלוחה ב-RCA, מקום, שכאמור, שלמדתי בו) ובאמת אני זוכר שנפעמתי מן הניסיוניות שלהם, בעיקר בתחום שהיום נקרא UX. מה מכל זה הגיע אלינו, המשתמשים? ה-Ribbon של Office 2007. סליחה על הציניות.

bill gates paul allen2  חוויית משתמש תחת כלכלה במשבר

ביל גייטס ופול אלן – מייסדי מיקרוסופט. 1978.

מה דעתכם:

  • מה הסיבה שהשימוש בטכנולוגיית זיהוי הקול צץ רק עכשיו עם הצגת SIRI? למה אנחנו צריכים לעשות את כל הפירואטים על גבי מסכי המגע אם אפשר פשוט לדבר? ניחשתם: הטכנולוגיה קיימת, כמובן, אבל לא מספיק מסחרית. הדרישה למסחור בפירוש מונעת יציאה של מוצרים קצת פחות מסחריים וקצת יותר ניסיוניים.
  • למה יש כל כך מעט מערכות הפעלה? האם זה מפני שהמערכות הקיימות כל כך מושלמות. או שהשחקנים הגדולים אוכלים את הקטנים. מזכיר לכם משהו? תנובה, זהבית כהן, מונופול, חקירת הרשות להגבלים עסקיים?
  • מה דעתכם על ההתנהגות הברוטאלית של Apple שמחייבת מפתחים לפעול רק דרך החברה ובתנאים שרק חברה מונופוליסטית יכולה להרשות לעצמה, וגם את Facebook, שמחייבת את המשתמשים להשתמש בפיצ'רים חדשים בניגוד לרצונם ובעצם גם Google+?

למעצבים בכלל יש חלק די דבילי בכל זה: אנחנו הרי מצטיינים בלעצב תדמיות. זה לא מדהים שאנחנו ושכמותנו עזרנו לסטיב ג'ובס לבנות את התדמית המדהימה למוצריו ואחר-כך, כמו עדת פטישיסטים, אנו עומדים ומתלהבים ממוצרי Apple כאילו שזה "אמיתי" ולא התדמית.

לפני 3-4 שנים, תוך גילוי חוש נבואי עשיתי חיפוש בגוגל (אז איפה עוד?) על "שבועת היפוקראטס למעצבים". וכן, גם אני התפלאתי לגלות שיש. מה שלא הפתיע הוא שמן העמוד הזה, ששייך לאחד בשם ג'ונתן ארנוביץ, עלה ריח של גימיק פרסומי – ניצול של ערך הומאני לצרכים מסחריים.

והנה עברו מספר שנים, ושוב, הפעם לצורך מאמר זה, "גיגלתי" שוב את החיפוש. כעת העליתי בחכתי לפחות שלוש שבועות נוספות ועוד מספר עמודים שמדברים על הצורך בקוד אתי למעצבים. כל העמודים פונים לציבור, לחברה, לרגש ההומאניות! והרבה פחות ללקוחות. מהפך,רוח הזמן? מצ"ב לינקים רלבנטיים:

http://laurajavier.com/manifesto/

http://whitneyhess.com/blog/2009/10/02/a-hippocratic-oath-for-user-experience-designers/

http://defy-rules.com/2009/10/08/a-hippocratic-oath-for-designers/

http://make-condition.com/thinklab/?p=304

http://designactivism.net/archives/284

http://brianpagan.net/2010/first-do-no-harm-towards-a-hippocratic-oath-for-designers/

ברשימה דלעיל רציתי להצביע על הקשר בין המסחור למניעת ניסיוניות, על הקשר של תחרות בין התאגידים הטכנולוגיים-מסחריים לבלימת הפלורליזם הטכנולוגי, פלורליזם שישרת יותר את המשתמש ופחות את בעלי השליטה בתאגידים. וגם על הטרנד החדש של כמה מעצבים לקחת עמדה.

סיום פתוח.

שמעתי פעם קללה קצת ספרותית: הלוואי שתחיה בתקופה מעניינת. ברוח זו אולי כדאי לשאול האם ואיך ישפיע המשבר הכלכלי-חברתי הממשמש ובא על המוצרים מבחינת חוויית המשתמש שהם יעוררו. בעיני השאלה מובנת מאליה. אך למי שלא ברור, אדבר ברחל בתך הקטנה: האם נוכל להמשיך להשתמש בטכניקות השיווקיות שפיתחנו לאורך השנים? האם אותה מחאת הצעירים לא נושאת בתוכה גם את המיאוס מן המניפולציות השיווקיות, מן העטיפות היפות שאנו המעצבים עוטפים בהן את המוצרים כדי שיימכרו טוב יותר ומהר יותר? כמה זמן עוד נהיה עוד שקועים בתוך הפטישיזם הטכנולוגי, כפי שהתבטאה אחת המפגינות מקבוצת Occupy Wall Street ביחס לסטיב ג'ובס?

האם נחזור לפרדיגמות הישנות? האם נוותר על העיצוב החוויתי ונעשה עיצוב "רציונאלי"? ניאו-פונקציונליזם? Command-line? DOS? Windows 3.1 (לא עלינו)? הרבה שאלות שמחכות לתשובה. מה שבטוח, יהיה מעניין.

ועוד משהו: אני מקווה לעורר שיח.

 

 

כתבות בנושאים דומים



תגובות

11 תגובות לכתבה

כתיבת תגובה

לא יוצג בשום מקום

לא חובה

רוצים שהתמונה שלכם תופיע עם התגובה? העלו אותה ל-Gravatar.

שלח