הומור הוא אחד הכלים המהנים שיש לנו בארגז הכלים כשבאים לעצב או לתכנן מוצר כלשהו.
בחלק גדול מהמקרים הוא נשאר בארגז, או נדחק לעמודי שגיאה בלתי מחייבים בסגנון: "המשתמש מתוסכל, בואו ננסה לפייס אותו בעזרת דף 404 שישעשע אותו מספיק…"
יש כמובן סוגים שונים של הומור, ולא תמיד זה מתאים. קשה לדמיין הומור באתרים של בנקים או רשויות ממשלתיות, ורצוי לא להשתמש בו כשאנחנו רוצים להעביר מסר מדויק וחד משמעי, כי גם הומור זה עניין של גיאוגרפיה.
לעומת זאת, במקרים שבהם המוצר יותר קליל, קריצה למשתמש מדי פעם ואיזו הערה קטנה עם קצת חוצפה, יכולה לעשות את כל ההבדל בין שימוש יעיל לחווייה שמשאירה אותנו עם רצון להשתמש בדבר המגניב הזה שוב ושוב, ולשכנע עוד כמה אנשים בדרך.
MailChimp הוא שירות לניהול קמפיינים שיווקיים, ניוזלטרים ורשימות תפוצה, שמשתמש בהומור באופן שקשה לא לשתף איתו פעולה. הוא מרענן כל פעם הערה מצחיקה, לינק לאיזה סרטון מדליק ביוטיוב או תוכן הזוי אחר, לרוב קשור לעולמה המרתק של השימפנזה מרשות הדואר.
כחלק מההגדרות שהמשתמש יכול לשנות, יש גם אפשרות לכבות את ההומור של הצ'ימפ, אם תהיה מוכן להודות בסיבה שבגללה אתה בוחר לעשות את זה…
כך שבמקום להתבאס מהמשימות השיווקיות שהוטלו עליך, אתה מוצא את עצמך קופץ מדי פעם לראות איזו הפתעה משעשעת מהשימפנזה. המטרה שלהם היא לעזור לנו ליצור קשר עם המוצר, להשיג את התוצאות שייחלנו להשיג ועדיין להנות מהתהליך. סביר גם להניח שנהיה פחות מתוסכלים כשנתקל בבעיה, כי אפשר אולי לכעוס על ביל גייטס, אבל על השימפנזה המגניבה? לא יפה.
עוד דוגמא לשימוש בהומור – בעגלה הרעבה של Threadless (והיא מחייכת רק כשהיא מלאה, לא נרחם עליה ונקנה משהו?)
ומה יש בפלייליסט ריק ב- blip.tv? באבקס..
אפשר לתת מקום של כבוד להומור, הוא כלי יעיל בדרך ליצירת ערך וחוויית משתמש זכירה, עשירה, ומהנה. רק כדאי לקחת בחשבון את המקומות שאפשר ליפול בהם:
- התאמה ולוקליזציה לקהלי יעד שונים (הומור יפני, זה מצחיק?)
- טון וסגנון עקבי ואיכותי: כמו כל תוכן וכל אלמנט גרפי או ממשק
- שיקול דעת וטעם אישי: להיזהר לא לפגוע ולדעת מהם הגבולות של המשתמשים
ולהימנע מבדיחות קרש:
לסיום, איך אפשר לנסות לשכנע משתמשים בהזדמנות האחרונה לא לעזוב? (תודה ויטלי)
מיכל, אחלה פוסט!
אני הרבה פעמים מנסה להשחיל קצת הומור באפיון, בעיקר בקופי. לא תמיד זה עובר את הלקוח אבל יש פעמים שזה עוזר לא רק לתוצר הסופי אלא גם בתהליך האפיון- אם הלקוח מתחבר לראש שלך ההומור באפיון ייצור שיחה יעילה יותר גם סביב נושאים יותר "כבדים"
תודה אורן! אכן הומור מתפרש לפעמים כהצעה לא רצינית, אבל קשה לי לדמיין תהליך עבודה שאין בו מדי פעם איזו קריצה. זה בהחלט עוזר לשחרר כמה דברים "כבדים".
אם הלקוח לא מתחבר לראש שלך אתה חוזר להיות יבשושי וקורקטי?
אני יבשושי וקורקטי by default
נ.ב. הומור יפני זה לא מצחיק, זה אוקסימורון.
לייק על בדיחת הקרש המשולשת 🙂
ועל הפוסט בכלל.
ויטלי, תודה על התרומה! בין קוראי הפוסט יוגרל דיסק עם דוגמאות להומור יפני, אולי מישהו סופסוף יצליח להבין מה מצחיק שם.
עוד סרטון שמדגים שהומור ומשחקיות ימשכו אנשים להשתמש במוצר: http://www.youtube.com/watch?v=Qx_8gxh76iM.
נראה לי שהסרטון גם מדגים שמטפורת ממשק משחקית ומהנה תגדיל את רמת השימוש.
בדף הפייסבוק של אולד נייבי מציעים לך קופון על ידי משחק: http://www.facebook.com/oldnavy?v=app_10442206389.
הדוגמא הזאת מתייחסת גם לעיתוי ולהקשר הנכון של שימוש בהומור. בדף הפייסבוק הקהל הוא שונה מאשר באתר הרגיל, לכן, מטפורת הממשק והאפשורים המוצעים שונים.
עליזה.
הידד לפוסט מיכל!
זוהי עוד הזדמנות מצויינת לחפור את המהדק של מיקרוסופט מקברו כדי לראות מקרה של חברה ומוצר שנתפסים כחסרי הומור ומאוד 'קורפורייט', רצו להכניס הומור אבל עדיין עשו את זה בצורה הכי בירוקרטית שיש: כשהוא היה מופיע, מעבר לזה שזה לא היה כשאתה רוצה את זה, היה לו גם כפתור animate.
והנמשל:אם אתה רוצה לשעשע את המשתמשת שלך, אל תצפה שהיא תגיד לך 'שעשע אותי'. הומור מטבעו הוא לא צפוי, כמו שהדרך הטובה ביותר להרוס בדיחה טובה היא להגיד 'שמעו בדיחה מצחיקה'.
ישי, תודה. נכון, קשה להיות חצוף ולא צפוי כשאתה חברה כמו מיקרוסופט. אולי קשה להם יותר לקחת "סיכונים". הכלב החופר היה יותר מגניב..וזה השיא אני חושבת.
עליזה, תודה על הדוגמאות!