המסך הוא לא המטרה – סיכום סדנת עיצוב למסכי מגע

יש כל כך הרבה מסכים שונים לעצב עבורם. יש סמארטפון, טאבלט, לפטופ ופאבלט. יש שעון ויש – לא עלינו – מסך היברידי. יש המון מסכים שהמשתמשים שלנו נוגעים בהם, אנחנו צריכים להקדיש קצת זמן לחשוב איך המסכים שלנו ייגעו בהם בחזרה. בעידן של כל כך הרבה תצורות מסך שונות, צריך לחשוב גם על עניין הארגונומיה: האם אני משתמש במסך בישיבה או בשכיבה? האם הוא מונח מולי או מוחזק ביד שלי? אולי בכלל אני עונד אותו על היד שלי?

סדנת העיצוב למגע של ג'וש קלארק בכנס UXI Studio האחרון דיברה על כל אלה. היא נתנה המון כלים ושיטות לבחירת גדלי כפתורים, שימוש במחוות ועוד. אבל בעיקר – היא הזכירה לנו שהמסך הוא לא המטרה, הוא האמצעי.

 

פספסתם את יום ההרצאות בכנס? אתם עדיין יכולים לצפות בכל הרצאות לרכישת כל ההקלטות

 

עיצוב מחשבה

לא צריך לבצע מבדקים רבים כדי לדעת שיש בסמארטפון אזורים נוחים למגע וכאלה שפחות. כולנו יודעים שחשוב לנו למקם כפתורים של פעולות חשובות בתוך טווח הנוחות של המשתמש. כמעצבת, ארצה להצמיד את הכפתורים החשובים וניווט הכרחי לחלקו התחתון של המסך (מכאן נולדה שורת המשימות ב-IOS) כך שבין אם אנחנו אוחזים בטלפון ביד שמאל או ביד ימין – יהיה נוח להגיע לכל אותם דברים. אבל אם למדנו למקם פעולות אינטואיטיביות במקום נגיש, למה לא לעשות גם את הפעולה ההפוכה?

אם אתם רוצים לוודא שהמשתמש עוצר לחשוב לפני ביצוע פעולה קריטית – ביטול, מחיקה, שליחה. מקמו את הכפתור מחוץ לאזור הנוחות של המגע שלו.

בטאבלט הנושא שונה – בגלל גודל המסך, האזורים שהופכים להיות מוקדי המגע בעת שימוש נפוץ באגודלים של שתי הידיים, הם צידי המסך ותחתיתו. מכאן כפתורי הפעולה ושורות המשימות בתחתית המסך. אבל בוא נחשוב לרגע על אחד התסריטים הנפוצים:

אתה שוכב על הספה בבית, בוהה בטלוויזיה, מכוסה בשמיכה ומחזיק כוס קפה. הטאבלט נשען לך על הבטן. חוץ מזה שרצוי מאוד שאף אחד לא יחזה במראה הנוראי שלך, אתה גם לא ממש יכול להגיע לתחתית המסך.

ברגע הזה, האגודל מפסיק להיות בקר השליטה המרכזי ומתחלף באצבע המורה, וצריך לתת לזה מענה ממשקי נכון – מיקוד פעולות בצידי המסך למשל, ישמשו אותנו בצורה נוחה גם בשימוש רגיל באגודל, וגם כשאנחנו מאבדים את הפאסון שלנו ומשעינים את הטאבלט על הבטן מול הספה.

 

 

צורות שימוש חדשות

במסכי מגע לא כל פעולה נעשית על ידי כפתור – יש לנו פוטנציאל רב יותר: אנו יכולים להשתמש במחוות (gestures): משחק עם כמות הקשות (multi tapping, כמו דאבל קליק), סיבוב המכשיר, swipe, אוריינטציה בחלל וכן הלאה. כולנו עברנו את הטרנד העיצובי שנקרא סקאומורפיזם (מראה של מוצר חדש המחקה את המראה של המוצר המקורי עליו הוא מתבסס) אבל אם זה עובד באופן ויזואלי, למה שלא יעבוד באופן התנהגותי?

 

אז איך עושים את זה?

השתמשו בארסנל המחוות האפשריות על מנת לתת תחושה של אובייקט פיזי: כל ילד יודע איך מקפיצים כדור או מדפדפים בספר. רק תחשבו באיזו קלות אימצנו את ההרחב וה"צביטה" של תמונה. זה נוח וברור: שתי אצבעות מתרחקות להגדלה, תנועה של הקטנה – להקטנה.

ב-Facebook Paper למשל השימוש מתבסס על התנהגות של קלפים. אנו מכירים קלפים! חילקנו קלפים, אנו יודעים כיצד זה מתנהג ומרגיש – אז להשתמש באפליקציה הזו מרגיש לנו נוח במיוחד. יש לנו התנהגות פיזית מוכרת להיזכר בה ולהבין את אופן השימוש באפליקציה.

 

 

להדריך את המשתמש שלך

בכל זאת, אם יש לנו בממשק פעולות שונות שיש צורך ללמוד, חשוב לעשות את זה נכון.

Tutorial ארוך ומסורבל הוא הסחת הדעת מהפעולה שהוא ניסה לבצע. תנו למשתמש לבצע פעולות פשוטות שבהן החוויה הראשונה שלו תהיה חוויה של הצלחה.

אתם יכולים לדרג את תהליך הלמידה:

1. Coaching – בהתחלה לוו את המשתמש כשהוא מבצע פעולות שהכרחיות לתפעול: יצירת סטטוס ראשון, העלאת תמונה ראשונה וכו'.
2. Leveling Up – אחרי הלימוד הבסיסי אתם יכולים להניח לו. תנו לו להגיע בעצמו למצב שבו הוא זקוק ללימוד נוסף. למשל חלוקת החברים לקבוצות, יצירת אלבומי תמונות ועוד.
3. Powering Up– כאן אנו מסייעים למשתמש להפוך למשתמש מתקדם – power user!המשתמש ביצע את אותה פעולה כבר 10 פעמים? תנו לו קיצור דרך: "ידעת שאתה יכול לעשות את הפעולה המורכבת הזו בעזרת swipe פשוט? כך, המשתמש יקבל את ההרגשה שהוא משתפר ללא הרף ומכיר דרכים חדשות להשיג את מה שהוא רוצה. וזה גם השלב שבו הוא ינסה ללמד אחרים לבצע את הפעולה הזו – שיווק בחינם, יש יותר טוב מזה?

 

מבט קדימה

העולם מתפתח בקצב מהיר מאוד, ואנחנו מעצבים עבורו את הממשקים שהולכים להיות בשימוש יומיומי כבר מחר. יש לנו אחריות – אנחנו חייבים לפתור היום את הבעיות שהמשתמשים שלנו יתמודדו איתן מחר:

לחשוב כיצד ינווטו, וכיצד הם ירצו להשתמש בממשקים החדשים שנציג להם. אנחנו צריכים כבר להתחיל לחשוב על דרכים חדשות לנהל תקשורת – התרגלנו לצביטה, עכשיו צריך לחנך לגרירה, הקשה מרובה, החזקה (והחזקה ביותר מנקודה אחת), הפיכה של המכשיר וסיבובו, העברת היד במחווה מעל או הנחת כף היד על המסך. ואלו רק דברים שראיתי במהלך 2014.

שנת 2015 כבר כאן ולעצב למסכים זה רק חלק קטן ממה שהעתיד צופן לנו. האתגר הגדול הבא יהיה עיצוב חוויה במובן המופשט ביותר של המילה – לא רק למסכים. כי, כמו שנאמר לא מעט – כל מה שיכול להיות מחובר, יהיה מחובר.