בית  >  כתבות  > ההבדל בין Personalization ל-Customization

ההבדל בין Personalization ל-Customization

אמיר דותן, 9/8/2011. תגובה אחת.

פורסם במקור בבלוג עיצוב שמיש באוגוסט 2009.

התשובה המהירה והפשוטה:  Personalization היא התאמה למשתמש לעומת Customization שהיא התאמה על ידי המשתמש. ההבדל מאוד משמעותי וקריטי לממשקים ואפשר לסכם אותו במילה אחת – שליטה. שליטה יוצרת תחושת בטחון ותחושת בטחון יוצרת תחושת שימוש חיובית. כאשר השליטה עוברת מהידיים שלנו לידיים של המחשב שמבצע החלטות בכדי לחסוך מאיתנו את המאמץ או הזמן, קיים סיכון שנרגיש אי וודאות וחוסר נחת, בייחוד כשלא ברור לנו מה ההגיון מאחורי הפעולות שלו וכיצד אנו יכולים להשפיע עליהן. התאמת הממשק למשתמש נשמעת הרבה פעמים טוב רק על הנייר כאשר בפועל התוצאה יכולה להיות אסון שמישות.

התוודעתי להבדל הסמנטי בין Personalization ו-Customization במאמר שג'ייקוב נילסן פרסם בו הוא מתייחס להבדל בין התאמת ממשק שנעשית באופן אקטיבי על ידי המשתמש לעומת כזאת בה המשתמש הוא פסיבי והמחשב מקבל את ההחלטות איך להציג את הממשק. לפי מיטב הבנתי בעברית אנו משתמשים במונח "התאמה אישית" בשביל לתאר את שני המצבים אך ההבדל בין השניים מאוד ברור. זהו ההבדל בין פריטי התפריטים הנעלמים ב-Windows שהמחשב מסיק שאנו לא משתמשים בהם וממשק מודולארי כמו iGoogle שמאפשר למשתמש להחליט איזה תוכן יוצג ובאיזה סדר.

התאמה למשתמש

לכל אחת מהגישות יש את היתרונות והחסרונות שלה, על הנייר ובפועל. גישת התאמה למשתמש (Personalization)  נועדה בראש ובראשונה לחסוך זמן ומאמץ על ידי אופטומיזציה שמתבצעת מאחורי הקלעים. נראה שהחתך העיקרי שמרוויח מהתאמה למשתמש הם משתמשים לא מנוסים שיתקשו יותר לנקוט בפעולת ההתאמה האישית באופן אקטיבי (Customization) על ידי גרירה וסימון פריטים או גישה לחלק ה-Preferences  או הSettings  באפליקציה כלשהי. במקרה של משתמשים מהסוג הזה, זה רק מתבקש כמעט שהמחשב עם יכולות החישוב המתקדמות שלו יגלה יוזמה וינסה לשנות להם את הממשק על פי חישובי הסתברות שונים כמו הסתברות בייזיאנית שמאוד מחבבים במייקרוסופט. מעבר למשתמשים שלא יודעים או יכולים לנקוט בפעולת התאמה אישית, הסתרת פריטים בתפריט ה- Start ב- Windows יושמה מתוך מחשבה שזהו פיצ'ר שייטיב עם כלל המשתמשים.

דף הבית של אמזון המותאם למשתמש הוא דוגמא חיובית לדעתי ליישום חכם שמתאים את הממשק למשתמש ספציפי בכדי ליצור חווית שימוש חיובית יותר. לעומת זאת, התפריטים החכמים של מייקרוסופט שנועדו להקל על עומס ויזואלי-קוגנטיבי על ידי הסתרת פריטים שהמחשב מסיק שלא נמצאים בשימוש תדיר יכולים בקלות לעצבן. מדוע? בשני המקרים מדובר בשינוי של הממשק בכדי להתאים להרגלים ולדפוסי ההתנהגות של המשתמש. מבחינה פסיכולוגית אנו לא אוהבים שמזיזים ומשנים לנו דברים, על אחת כמה וכמה בלי לשאול אותנו. גם אם אנחנו לא משתמשים בהם, פעולת ההתערבות יכולה בקלות להיתפס כסוג של זלזול וחוסר התחשבות. הבעיה היא שאם ישאלו אותנו כל פעם לפני שיזיזו משהו גם נתעצבן בגלל שזה יהיה מטרד. אין פתרון קסמים.

כלי עבודה כמו אופיס או מערכת הפעלה לצורך העניין הם יישומים שאנו מרגישים תחושת בעלות כלפיהם ואנו אלה ששולטים בהם וקובעים מה הם עושים. ברגע שכלי עבודה מגדיל ראש ומתחיל להסתיר מאיתנו דברים או להציע עזרה בכתיבת קורות חיים (למרות שאנחנו בכלל כותבים דו"ח לעבודה) הוא מהר מאוד מפריע לנו לעבוד ביעילות כי אנחנו מבזבזים זמן בלתקן אותו ובדרך מרגישים שהמחשב מתנהג באופן מתנשא. תחושת השליטה בזמן שימוש בכלי היא חיונית וקשה מאוד לראות את החץ הקטן בסוף התפריט שמיידע אותנו שישנם פריטים מוסתרים ולא ללחוץ עליו. גם אם אנחנו לא צריכים להשתמש באף אחד מאותם פריטים מוסתרים כרגע אנחנו צריכים לדעת שהם עדיין שם. זהו אינסטינקט שקשה מאוד להילחם בו.

ההתאמה למשתמש באמזון לא לוקחת מאיתנו אפשרויות אלא משנה את התוכן ומבחינת שליטה אנו עדיין רואים את כל האפשרויות שהיינו רואים אם לא היינו מזוהים על ידי האתר כמשתמש רשום. המחשב לא לקח מאיתנו שום דבר אלא שינה את התוכן. זהו שינוי שקל לנו יותר לקבל כי הוא לא גורע אפשרויות מאיתנו, גם אם ניתן להחזיר אותן בלחיצה אחת. אם אמזון יתחילו להעלים מהממשק של האתר אפשרויות שהם לא חושבים שמשתמש מסויים עושה בהם שימוש בכדי לדלל את מספר האפשרויות הנראות לעין התוצאה יכולה להיות מעצבנת, למרות שבגלל שלא מדובר בכלי עבודה יכול להיות שנגלה יותר סלחנות כלפי מהלך שכזה. יכול מאוד להיות שכלל לא נשים לב אם פונקציות שמעולם לא עשינו בהן שימוש יעלמו פתאום מהממשק. כשזה קורה באופיס וברור לנו שזה קרה זה יוצר תחושת אי נוחות.

לרוב למשתמש צריכה להיות האפשרות לבטל את הפעולה האוטומטית של הממשק. זה תלוי כמובן באופי היישום המדובר ואם ההתאמה למשתמש יושמה מטעמי בטיחות לדוגמא אז נטרול שלה על ידי המשתמש יכול להיות מסוכן. כשאנו מאפשרים לכבות או להדליק את ה"אינטיליגנציה המלאכותית" שמנסה לעזור לנו אנו מקטינים את הנזק שעלול להיגרם לחווית השימוש. האפשרות צריכה להיות ברורה וקלה לתפעול אחרת הוספנו בעיה נוספת במקום לפתור בעיה קיימת. דמיינו שהאפשרות לנטרל את המנגנון מעמתת אותנו עם מסך בו אנו נדרשים לסמן 15 תיבות סימון ולענות על שאלות בשפה טכנית מאיימת.

התאמה על ידי המשתמש

האפשרות השנייה היא לתת למשתמש ליזום את השינוי בצורה אקטיבית על ידי נקיטת פעולה. ישנן מגוון דוגמאות לממשקים שאנו יכולים לשלוט בהם ולהתאים אותם לצרכים וההעדפות שלנו. לחיצה על האייקונים באייפון מאפשרת למשתמש לסדר אותם מחדש כאוות נפשו ואתרים כמו YouTube וה-BBC מציגים אתר בית מודולארי המאפשר למשתמש להציג ולהסתיר איזורים שונים ולסדר אותם על ידי גרירה או לחיצה על חצים.

מה אתם רוצים לראות בדף הבית? אתם מחליטים. קטע מאפשרויות ההתאמה האישית באתר ה-BBC

במקרים הללו אין הפתעות. אנו נמצאים בשליטה והמחשב ממלא פקודות בצייתנות מופתית כפי שאנו מצפים ממנו. הטריק הוא כמובן שצריך לדעת שהאפשרות להתאמה אישית קיימת ולאחר מכן לנקוט בפעולות הדרושות בכדי לבצע אותה. יכול להיות מצב בו מישהו קורא בדף הבית של אתר מסויים שהוא יכול לסדר את התוכן אך בפועל הוא מתקשה או לא יכול לעשות זאת בגלל בעיות שמישות (לא ברור לו כיצד לבצע את הפעולה. לחיצה? גרירה? איפה? על מה?). נקיטת פעולה יכולה להיות בעיה בגלל מוגבלות תנועה זמנית או תמידית ופעולות כמו לחיצה וגרירה אינן קלות או אפשריות לכל אחד.

לפעמים ביצוע הפעולה יכול להסתבך אם הממשק מגיב באופן לא צפוי להנחת אובייקטים במקומות מסויימים לדוגמא. מספר נסיונות יכול לבלגן את הממשק וצריכה להיות אפשרות לעשות Undo ולהחזיר את המצב לקדמותו בכדי להשאיר אותו כך או בשביל לנסות שוב.

מה משותף לשתי הגישות

בשני המקרים של התאמה למשתמש והתאמה על ידי המשתמש ההגיון הוא לתפור ממשק למידותיו, העדפותיו וצרכיו של המשתמש. חיווי הוא חשוב בשני המקרים. המשתמש צריך להיות מודע לכך שהוא יכול לבצע שינוי והשינוי התבצע באותה מידה שהוא צריך להיות מודע לכך שהמחשב לקח יוזמה ונקט בפעולה. לא צריך להטריד את המשתמש על כל פעולה הכי מינורית כמובן אך במקרה של פעולה משמעותית כמו העלמת תוכן או אפשרויות, אי מתן חיווי יכול לגרום לתחושת בלבול והיעדר שליטה. במקרה והמחשב פספס ונקט בפעולה לא רצויה המשתמש צריך לדעת שמשהו קרה וכי הוא יכול להחזיר את המצב לקדמותו.

שתי הגישות לא שוללות אחת את השניה ואפשר לדמיין מצב בו כתוצאה משינוי ממשק שהמחשב יזם המשתמש יתקן אותו על ידי גרירה. הבעיה תתעורר כאשר המשתמש והמחשב יתחילו לריב אם המחשב שוב יזיז את אותו אלמנט למקום הלא רצוי או יעלים אותו. האם הוא ידע שאם המשתמש התערב אז אסור לו לגעת באלמנט הזה יותר? אני מקווה מאוד.

האם חישובי הסתברות קרים באמת יכולים להנחות התאמת ממשק? עד כמה ההתאמה הזאת תתפס כברכה או כקללה? בגלל האופן בו התאמה למשתמש מתבצעת בפועל במערכות שונות אני נוטה להעדיף את גישת התאמה על ידי המשתמש. גלישה פסיבית היא לא פחות רלוונטית מגלישה אקטיבית ואי אפשר לחשב אותה. ברגע שאתר מתחיל להזיז את התוכן על דעת עצמו הוא לוקח לידיו יוזמה ומתיימר לדעת מה אנו רוצים. האם אתם סומכים עליו ומוכנים לתת לו את האפשרות הזאת או מעדיפים להחליט בעצמכם איך האתר יראה?

כתבות בנושאים דומים



תגובות

תגובה אחת לכתבה

כתיבת תגובה

לא יוצג בשום מקום

לא חובה

רוצים שהתמונה שלכם תופיע עם התגובה? העלו אותה ל-Gravatar.

שלח