אפליקציה משמחת: למד אותי לדוג, ג'יימי

ניתוח הממשק וחוויית המשתמש באפליקציה של ג'יימי אוליבר, שועל ותיק בתחום המתכונים.

בקצרה: אפליקציה מצויינת ומשמחת במיוחד. פחות בקצרה – תקראו את הכתבה…

מה זה בכלל?

Jamie Oliver היא אפליקצית מתכונים של אדון המטבח המכונה השף העירום.

מדד השמחה

🙂 🙂 🙂 🙂 🙂

איך זה נראה?

מה משמח בזה

מתכונים והוראות לבישול מצריכים שילוב של תכונות שהמדיה הישנה לא ידעה לספק. ספרי בישול צריכים להסתפק במלים ובתמונות סטילס, ולכן קשה להראות איך, למשל, לחתוך נכון עם סכין שף, או איך לקלוע חלה מארבע קווצות. טלוויזיה יכולה אמנם להראות סרטונים הכוללים הוראות מפורטות, אבל קצת קשה לה יותר עם כמויות מדוייקות במתכונים, שאותן צריך לרשום מהר מהר לפני שהמגיש עובר לרכיב הבא.

האינטרנט סיפק מזור לכל התחלואים האלו. יש סרטונים בשפע. בלוגים עם מתכונים בשפע. תמונה אחרי תמונה. שלב אחרי שלב. הכל בסדר. מלבד העובדה שלהביא מחשב למטבח זה לא דבר מרגיע במיוחד. אפילו הלפטופים הכי קטנים תופסים לעתים מקום יותר מהראוי להם, וצפויים להתלכלך בקצת קמח מעורב בבצק (תשאלו את המחשב שלי, ובמיוחד את F12). האייפון, לעומת זאת, הוא הרבה יותר קטן, מאפשר לספק את כל סוגי המדיה, ואם נזהרים לפני שנוגעים בו, סכנת הלכלוך קטנה. האייפאד הוא כנראה ממש ממש הדבר המושלם בשביל זה, כי המסך שלו גדול יותר ועל כן מאפשר צפייה מיטבית יותר, אבל טרם רכשתי.

האפליקציה של ג'יימי אוליבר, שהוא באמת שועל ותיק בתחום הוראת המזון, לוקחת את כל הטוב שבכל העולמות שמציע האייפון וממזגת אותם לכדי אפליקציה אחת, לא קלת משקל במיוחד. הכל שם נראה בדיוק כמו שהיית מצפה מג'יימי אוליבר: מדוייק, מהוקצע ומלא בשיק של מטבח כפרי. כן, יש שם פחות מתכונים מאפליקציות מתכונים מהוללת אחרות, כמו Epicurios, שהיא באמת אנציקלופדיה מקיפה שבמקיפות כמו האתר שעליו היא מתבססת, אבל הנוי גדול פי כמה.

בחירות ממשקיות מפתיעות לטובה

• ניווט ראשי בשירות האידיאולוגיה – שפים שונים נוקטים בשיטות שונות בבואם לפנות אל הציבור הרחב. יש כאלו שמעדיפים ללמד את התורה כולה, בשילוב המתכונים. יש כאלו שמעדיפים את המתכונים בלבד. ויש כאלו שאפילו המתכונים שלהם קצת מעוותים, כדי שהציבור הרחב ימשיך לבוא למסעדות שלהם. ג'יימי הוא מהסוג הראשון: הוא לא רוצה ללמד אותך רק איך להכין דג עם עשבי תיבול. הוא רוצה גם ללמד אותך מהו הערך התזונתי של הדג, איך ממלאים אותו, איך בוחרים את הדג המתאים, מה ההבדל בין סוגי עשבי התיבול השונים, ועם מה כדאי להגיש את הדג. במלים אחרות, לא נותן לך דג, אלא מלמד אותך לדוג. הגישה הזו מראה כי ג'יימי רוצה לחלוק את האהבה שלו למטבח עם כל אחד ואחד שמוכן לשמוע, ואני מתה עליו בגלל זה.
  

  

  באפליקציה, האידיאולוגיה הזו באה לידי ביטוי בתפריט הניווט הראשי בתחתית המסך. לצד המתכונים ועגלת הקניות, שקיימים בכל אפליקציית בישול שמכבדת את עצמה, יש טאב אחד חיוני: יסודות המטבח. בטאב הזה ג'יימי מפרט את כל הרכיבים והציוד שבשלן מתחיל צריך: סוגי סוכר, סוגי ציר, סוגי רטבים, סוגי חרדל וגם סוגי סכינים. כמובן שאף בשלן מתחיל לא יוצא לדרך עם המזווה של ג'יימי אוליבר, אבל הוא לפחות יידע לאן הוא צריך לשאוף.

• תמונות – לא צריך להיות שף בעל שם עולמי כדי לדעת שמתכונים בוחרים בעזרת תמונות. ובאפליקציה הזאת התמונות מוצגות במסגרת לבנה ונקייה, בגודל מספק, ומאפשרות לדעת מהי הארומה של המנה מבלי באמת לפתוח את המתכון ולקרוא אותו.
• חלוקה לשלבי עבודה – ספרי בישול מודרניים מחלקים את כפולות העמודים שלהם לשלושה חלקים בסיסיים: סיפור רקע, רכיבים ואופן ההכנה ותמונה. באפליקציה, אפשר לייעל את התהליך ולחלק את המסך בהתאם לצורך של המשתמש בכל רגע. רוצה לקרוא על המתכון? גש לטאב "רקע". רוצה לראות מה הם הרכיבים כדי להכין אותן לפני הבישול? גש לטאב "מה נדרש". רוצה ממש להתחיל לבשל? גש לטאב "צעדים". כל טאב כזה הוא לשונית עץ נעה, שמשמיעה קול "טיק" נחמד במעבר. כמו סימניה אמיתית, רק לא.
• הצמדת רכיבים לשלב במתכון – ספרי בישול מצריכים הרבה תנועה עם העיניים. הרכיבים במקום אחד. אופן ההכנה במקום אחר. ואם אתה בדיוק קוצץ בננות לעוגת בננות, אתה צריך לנוע בין אופן ההכנה לרכיבים כדי להבין כמה בננות בדיוק אתה צריך לקצוץ. באפליקציה של ג'יימי עשו משהו נחמד מאד, והצמידו את הרכיבים הדרושים לכל שלב. כך אתה לא צריך לנדוד בין הטאבים כשהוראות ההכנה אומרות "ערבב את אבקת האפייה עם הסודה לשתייה והסוכר". רק מי שמבשל יכול להבין עד כמה זה גאוני, ורק מי שמבשל ומאפיין אפליקציות לאייפון, יודע עד כמה הפתרון פשוט וגאוני.
• הכפלת כמויות – מתכונים הם עניין כמותי. אין דין מג'דרה לשני אנשים כדין מג'דרה לארבעה. עם זאת, כל אדם בר דעת יודע להכפיל בצל אחד. על כן הוסיפו באפליקציה הזו כפתור קטן, שאינו מפריע ובכל זאת נוכח במסך, שמאפשר הכפלת כמויות: 2,4 ו-6 אנשים. אם אין לך כוח לחשב, אתה יכול להשתמש בו. ואם זה לא מעניין אותך, אתה יכול להתעלם ממנו בלי שהוא מפריע לשימוש באפליקציה
• עגלת קניות – כאמור, בכל אפליקציית מתכונים שראיתי, אפשר להוסיף את רכיבי המתכון לעגלת הקניות, ואיתה ללכת לסופר, אבל רק באפליקציה של ג'יימי אפשר לבחור בין תצוגת מתכון לתצוגת מעבר בסופר. כלומר, אתה יכול לקבל במרוכז את כל הדברים שאתה צריך לקנות באגף הירקות, בנפרד מכל הדברים שאתה צריך לקנות במקרר, כדי שלא תצטרך לרדוף אחרי הזנב של עצמך וההוראות של אשתך בסופר. לעומת זאת, אם אתה לא בטוח שאתה רוצה להכין את כל המתכונים שהכנת בבית, אתה יכול לעבור לתצוגת מתכון, ולראות מה רלוונטי רק למתכון שאותו בחרת לבסוף להכין באמת.
• הנעה לפעולה – המודל העסקי של האפליקציה הוא In App Purchase. האפליקציה מגיעה עם שלושה עשר מתכונים לדוגמה, וכל מתכון נוסף עולה $1.99. ברשימת המתכונים יש הפרדה ברורה ונעימה לעין בין המתכונים שקיימים לבין המתכונים הניתנים לרכישה בדמות כותרת כחולה לא זועקת. בנוסף, אותו כחול משמש לציון המחיר על כל מתכון שניתן לרכישה. כך יוצרים funneling ברור בתוך האפליקציה, מבלי להזדקק לצעקות של מוכר בשוק.

מה בכל זאת אפשר היה לעשות טוב יותר?

• משקל – זו אפליקציה כבדה. שניות ארוכות עוברות עד שהיא יורדת, שניות ארוכות נוספות עד שהיא נטענת, ובכל זאת היא לא מגיעה עם כל המדיה בתוכה, ואם רוצים לצפות בסרטון, יש להוריד אותו בנפרד. אני יודעת, כל כך הרבה אפשרויות יוצרות עומס משקל. ובכל זאת, החוויה הנוכחית קצת מטרחנת.
• מחיר – $1.99 למתכון. שמונה שקלים למתכון ושמונים שקלים לעשרה מתכונים. ספר בישול עולה בערך מאה שקלים ויש בו לפחות 40-50 מתכונים. זה לא מחיר הגיוני, לא בשדה הספרים, ולא בשדה האפליקציות. לשם השוואה, האפליקציה של מריו באטאלי, שף מהולל ונחשב לא פחות מאוליבר, עולה $9.99 וכוללת 63 מתכונים. גם לא זול, אבל זול יותר. ולשם השוואה אחרת, שיר עולה $0.99 באייטיונס. זו יכולה הייתה להיות יחידת בסיס הגיונית הרבה יותר.

הפרטים הקטנים

• שם: Jamie Oliver
• מחיר: חינם להורדה, הרבה מאד כסף לכל מתכון שאינו בחבילת הבסיס
• אתר: http://www.jamieoliver.com/apps

פורסם במקור בבלוג אפליקציות אייפון משמחות