בית  >  כתבות  > איך השיטה העשרונית פוגעת במכירת ממתקים

איך השיטה העשרונית פוגעת במכירת ממתקים

ויטלי מיז'יריצקי, 16/2/2011. 10 תגובות.

בקישורי השבוע התלהבתי מאוד מהפוסט של אחי רז "למה ענווה היא תכונת מפתח בעיצוב לאנשים". בשבילי, אחד הביטויים של אותה ענווה מקצועית, הוא לא למהר לקטול דברים שעשו אחרים, אלא דבר ראשון לתת גם להם צ'אנס – להניח, לפחות לרגע, שהם לא יותר טיפשים ממך ולנסות להבין מה גרם להם להגיע לפתרון הספציפי הזה – ולבדוק אם יש לך פתרון טוב יותר. ההרגל הזה קוטע באיבם חלק נכבד מהפוסטים שאני מתחיל לכתוב אצלי בבלוג – אני רואה ממשק שנראה לי גרוע במיוחד, מתחיל להתלהם עליו, כותב חצי פוסט, ואז פתאום מבין שאין לי פתרון מוצלח יותר. לפעמים אני זורק את הפוסט לפח ולפעמים מעלה אותו יחד עם המסקנה שלי.

ואני אדגים. אתמול חבר טוב שלי פרסם פוסט שבו הוא מדבר על האופן שבו המקלדת של מכונות ממתקים נוגדת את המודל המנטאלי של המשתמש. תסתכלו טוב על המספרים שעל המקלדת, במיוחד על הכפתור האחרון.

במבט ראשון – נכון, מזעזע. מה הופך את המכונה הזו לכל כך מיוחדת שכל מכשיר אחר בעולם מסתדר עם מקלדת של 0-9, וכאן צריך מקלדת של 1-10? ובכן, באמת – מה?

מה הופך אותה לכל-כך מיוחדת?

המכונה הזו יצאה מהמפעל עם מספר מוגדר של תאים בכל שורה, והוא כבר לא הולך להשתנות. המספר של התא ה"גבוה" ביותר שרואים בתמונה הוא 9, ואני מניח שבאחת השורות יש גם 10. אבל 11 כבר לא יהיה, כי לא ניתן לשנות את מבנה המכונה. לכן הממשק פשוט לא אמור לתמוך במספרים דו-ספרתיים מעבר ל-10, זה לא תרחיש שהוא אפשרי פיזית. תחשבו כמה פשוט המודל הזה – לחצת על שני מקשים (אות ומספר) והמוצר כבר יוצא (ונופל, לפעמים נתקע בזכוכית ואתה צריך לבעוט במכונה ולטלטל אותה, ולפעמים לא נתקע וכן מגיע עד הפתח, אבל הוא עדיין מאחורי תריס המתכת, ואז צריך לכרוע על הרצפה המטונפת ולשבור את שיאי גמישות פרק כף היד כדי להוציא את הסניקרס שעולה פי שניים מאשר בסופר… סליחה).

ומה רע במספרים דו-ספרתיים?

לכאורה, גם אם יש רק מקרה אחד של הזנת מספרים דו-ספרתיים (10), זה מספיק כדי להצדיק את הפונקציונאליות הזו. הרי מה הבעיה לתמוך בזה – כולה לקבל שני מספרים במקום אחד, ואז להוציא את המוצר. אבל ברוב המוחלט של המקרים המשתמש ירצה להזין מספר חד-ספרתי. אז מה, נכריח אותו לרשום 09 במקום 9? נניח אפילו שאם על התווית שבתא נרשום B09, אז כולם יבינו (וגם אם לא יבינו, אז לא קרה כלום כי זה לא שהוא יקבל את המוצר הלא נכון – המכונה תמתין למספר השני, והמשתמש הרעב פשוט ילחץ על כפתור הוצאת הכסף ויתחיל מחדש). אבל עדיין, הפכנו את המערכת למורכבת יותר עבור הרוב המוחלט של המשתמשים, רק כדי להקל טיפה על החיים של אותו אחד בודד שבאמת צריך את מה שיש בתא מספר 10. ליתר דיוק, לא ממש הקלנו על חייו כי הוא עדיין צריך ללחוץ על שלושה מקשים במקום שניים, אבל כן התקרבנו מאוד אל המודל המנטאלי שלו. שזה באמת חשוב.

החלופה היא להוסיף מקש Enter כלשהו. שפירושו מעבר מוחלט למודל הדיגיטלי, שזה עולם מאוד מאוד שונה והרבה יותר מורכב.

כל מכשיר אחר בעולם מסתדר עם מקלדת של 0-9?

החבר שלי צדק לחלוטין בזה שהכל נעוץ במודל המנטלי. כאן לוח המקשים מסודר בצורה די דומה למקלדות של מכשירים דיגיטליים, וזה באמת גורם לי לקטלג את זה תחת המודל המנטלי של מכשירים כאלה ולהזדעזע כתגובה ראשונית. אבל למעשה, מבחינה לוגית, מדובר בסך הכול במעלית רגילה של בניין מגורים. הייתם מצפים שבמעלית בבניין של 11 קומות יהיה לוח מקשים עם תמיכה במספרים דו-ספרתיים? ומקש Enter? לא הייתם שואלים "למה הם לא עשו 11 כפתורים וזהו?". ואני לא משווה את זה למעלית רק משום שזה נוח לי ותומך בדבריי, אלא בגלל הדימיון המהותי בין שני המקרים – מדובר במספר אפשרויות מאוד מאוד קטן ומאוד קשיח, שלעולם לא הולך להשתנות.

תחשבו שניה על הפתרון שהמציאו יצרני הטלוויזיות לבעיה דומה. שם מספר הערוצים האפשריים הוא גדול, הוא מכסה את כל הטווח הדו-ספרתי (בטלוויזיות ישנות) או אפילו התלת-ספרתי (בחדשות). ואפילו שם אין מקש Enter. בטלוויזיות ישנות היית צריך להגיד מראש במידה ואתה מתכנן להזין מספר דו-ספרתי, והיה לך מקש ייעודי לזה.

בחדשות יש פשוט time-out עם חיווי ויזואלי על המסך. אם עצרת אחרי הספרה הראשונה, אחרי כמה זמן הטלוויזיה מניחה שסיימת להזין את המספר, ועוברת לערוץ המתאים.

אף אחד מהפתרונות האלה לא מתאים לכאן. היית מפרט את הסיבות, אבל הפוסט כבר התארך מעבר למה שרציתי. בשתי מילים: "מחיר הטעות".

התכל'ס

האם אני אומר שאי אפשר למצוא פתרון יותר טוב? לא. אפשר לעשות כמה דברים יפים. לשם התחלה, במכונה הספציפית הזו, אפשר להחליף את משמעות  ואת סדר הספרות והאותיות, כך שהספרה תסמן את השורה (יש רק 8), והאות תסמן את העמודה. אבל במכונה שיש בה יותר מ-9 שורות זה כבר לא יעזור לנו.

היום, עם צגי מגע, אפשר לפתור את זה באלף צורות הרבה יותר פשוטות ויעילות. אבל המכונה יוצרה במקרה הטוב איפשהו באמצע שנות התשעים. אני בטוח שיש עוד כמה פתרונות אפשריים במגבלות הטכנולוגיה של אז (לזה נועדו התגובות – תרגישו חופשי). אבל אני כבר לא יכול להגיד שלפתרון הנוכחי אין זכות קיום, כפי שאמר הדחף הראשוני שלי.

נ.ב.

גם אם לא ממש מדבר אליכם כל נושא הענווה, העיקרון שתיארתי בפסקה הראשונה הוא תרגיל מחשבתי מצוין בעיניי – גם למאפיינים ותיקים, אבל במיוחד לאנשים שנמצאים בתחילת דרכם ומחפשים לצבור ניסיון מגוון. נכון, אם תרשמו בקורות החיים "פברואר 2011 – הרהורים על ממשק של מכונת ממתקים משנות התשעים", כנראה שלא תזומנו לראיון; זה לא סוג הניסיון שיתן לכם שורה בקו"ח. אבל מה שהוא בטוח יעשה זה יהפוך אתכם למאפיינים טובים יותר.

כתבות בנושאים דומים



תגובות

10 תגובות לכתבה

כתיבת תגובה

לא יוצג בשום מקום

לא חובה

רוצים שהתמונה שלכם תופיע עם התגובה? העלו אותה ל-Gravatar.

שלח